הנה הרז"ה חידש דבמצוה דרבנן מצות להנות נתנו והקשו עליו מכמה מקומות וכבר כתבתי בזה הרבה וכעת נראה בפשיטות דהנה מה שאמרו מצות לאו להנות נתנו פירש"י דלעול נתנו וביאור הדברים דכל שיש לנו לכופו לעשות הדבר הוה עול ולא שייך הנאה דאינו תלוי ברצונו ולפ"ז הרי שיטת רש"י בכתובות דף צ"א דבמצוה דרבנן אין כופין ועיין בתוס' כתובות פ"ו ד"ה פריעת ב"ח ועיין פ"י שם א"כ לא שייך דלעול נתנו דהא אין כופין וז"ב ובזה מיושב קושית הר"ן דגם בתקיעות מעורב דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכופין לקיים גם הדרבנן כופין דאל"כ יהי' זלזול ולפ"ז בשמן של חנוכה בדין דמוכרח למכור וכפינן ע"ז שוב שייך מצות לאו להנות נתנו ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ס״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.