בב"מ דף כ"ו ואע"ג דחזרה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד כל הקדמונים נתקשו בזה דאמאי לא מתקן לאו דגזלה דהוא ניתק לעשה ועיין רז"ה ורמב"ן במלחמות ובשיטה מקובצת שהאריכו בזה. ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת לאו דגזילה מהראוי שילקה כדס"ל לר"מ דכל דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ממונא לא משלם אמנם התורה גלתה דכל דהלאו הוא משום הפקעת ממון של חבירו בכה"ג ממונא משלם דאטו משום מלקות נפקע ממונו של זה וחס רחמנא על ממונו של זה ועיין פ"י בריש איזהו נשך גבי לאו דריבית שהאריך בזה ע"ש וכבר הארכתי בזה הרבה ולפ"ז כאן שנתייאש זה ול"ש דחס רחמנא על ממונו של זה שהרי נתייאש וא"כ הרי התורה התירה באבידה לאחר יאוש ושוב מהראוי ללקות דעבר על לאו דגזילה וז"ש דחזרה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' והיינו דל"ת איך לוקה ומשלם דזה אינו דזה שהחזיר מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' ול"ש בזה קלב"מ דאנן לא מחייבין לי' והוא בעצמו רצה ליתן לו מתנה אבל איסורא דעבד עבד וצריך ללקות ואף דלא התרו בו ח"מ שוגגין ג"כ בכלל מלקות או דאיירי כשהתרו בו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן נ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.