שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל״ז (ה׳)

ובזה מיושב הא דאמרו שם מהו דתימא כיון דקיבל עליו אחריות כדידי' דמי קמ"ל וקשה הא מכל מקום הו"ל דבר הגורם לממון ובחידושי ת"ח הקשה דהרי בפסחים אמרו כיון דאילו מגנב או מתביד ובעי לשלומי כדידיה דמי ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי לל"ב בפסחים שם באמת מסיק הש"ס דשאני חמץ דכתיב לא ימצא וביאר הצ"ץ משום דכ"ז שהוא בעין אינו ממון וכמ"ש רש"י ושאני חמץ דמרבה קרא וא"כ בסנהדרין שם שפיר לא הוה ממון ודו"ק. אך בגוף דברי הצ"ץ קשה טובא מהא דאמרו בב"מ דף ל"ד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה לשלם וכו' והקשה בשיטה מקובצת שם בשם הראב"ד דאמאי חייב הגנב כפל הא בעינן וגונב מבית האיש וכתב דפקדון שאני כל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וע"ז הקשה דלר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי לחשב השומר כבעלים וכתב דל"ד חיוב שמירה לאחריות דבהמה משום דבשמירה איכא אנפא דלא מחייב ואחריות בכל אנפי מחייב עלה ע"ש ולדברי הצ"ץ מעיקרא לק"מ דניהו דדבר הגורם לממון כממון דמי אבל זה כ"ז דליתא בעינא אבל כ"ז דאיתא לא הוה כממון וא"כ לכך נתחייב לבעלים ולא לשומר דהא איתא בעינא וע"כ דלא כצ"ץ ושפיר מקשה הראב"ד והיא ראיה נפלאה דלא כצ"ץ. אמנם אחר העיון יש לומר דאין ראיה דבאמת גם הראב"ד ס"ל דכ"ז שהוא בעין לא מקרי ממון וכמ"ש הצ"ץ רק דק"ל דלאחר שנגנב נימא אגלאי מלתא למפרע דמשעת משיכה עמד ברשות השומר וכעין שהקשו בתוס' שם ד"ה דקיימא באגם דנימא דקני למפרע וה"ה בזה דלאחר שנגנב כיון דחייב באחריות והו"ל כשלו נימא דנקנה למפרע משעת משיכה. ובזה מובן היטב דברי הראב"ד בתירוצו דמלבד שחלוקו סתום דמה הבדל בין אחריות לשומר אף גם דכמה סוגיות לנגדו בפסחים כאן גבי חמירא דבני חילא דאינו חייב בכל אחריות היכא דלא קיבל אחריות ועיין באו"ח סי' ת"מ וא"כ אצטריך קרא דלא ימצא לענין זה וגם בב"ק דף ע"א דמוקי בשומר ושור נגמר דינו בבית שומר והרי השומר אינו חייב רק בפשיעה או בגניבה כפי חיובו וע' במג"א סי' תמ"ג ובחק יעקב שם וא"כ לא בכל אנפי מחייב ואפ"ה לר"ש חייב ומקרי דבר הגורם לממון כממון ולפמ"ש אתי שפיר דהרי באמת כ"ז שהוא בעין אינו נחשב כממון וכמ"ש הצ"ץ ורק דתגלי מלתא למפרע והנה כבר נודע מ"ש הנימוק"י ר"פ החולץ דאף דאמרינן תגלי מלתא למפרע היינו במקום ששייך לומר בבירור שאגלאי מלתא למפרע אבל בחליצה דהיתה יכולה ללדת ולד תמים ורק אח"כ גרם לה איזה דבר שהפילה לא שייך אגלי מלתא למפרע ע"ש וה"ה כאן דבשומר כיון שהיה מקום שלא יתחייב באחריות אף שלא יחזור הדבר כגון שיקרה אונס דפטור השומר א"כ אף שנגנב או נאבד אבל אגלאי מלתא למפרע לא שייך בזה כיון דהי' מקום לפטור ולא יתחייב באחריות וז"ש דאיכא אנפי דלא מתחייב וא"כ לא שייך אגלי מלתא למפרע ומעתה ל"ק מכל המקומות דשם קאי לענין שיהי' נקרא דבר הגורם לממון לאחר שנאבד בזה ודאי מקרי דבר הגורם לממון אבל השיטה מקובצת קאי לענין שיהי' מקרי בעלים אף בשעה שהיה בעין דנימא אגלאי מלתא למפרע וזה לא אמרינן ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה דק"ל על שיטת הראב"ד דיהי' שומר בעלים משום דבר הגורם לממון ומה קושיא דהא להפוסקים דס"ל דשומר אינו חייב רק משעת פשיעה ואילך וא"כ כ"ז שהי' בעין לא חשוב דבר הגורם לממון דאינו חייב באחריות כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי למפרע אגלאי מלתא דקני ליה ודו"ק: