שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל״ג

הנה בחלומי נתקשיתי בהא דאמרו בב"מ דף כ' ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול והרי לשיטת ר"ת הא דמועיל מחילה הוא משום דשני שעבודים יש שעבוד הגוף ושעבוד נכסים ושעבוד הגוף שיש לו על הלוה אינו יכול למכור לפי שהוא דבר שאין בו ממש ואינו נמכר אלא שעבוד נכסים וכל דמוחל שעבוד הגוף ממילא שעבוד נכסי נפקע ע"ש ולפ"ז בכתובה דלא נתנה לגבות מחיים וסתם אשה לאו לגירושין עומדת א"כ ל"ש שעבוד הגוף דהגוף לא נשתעבד כ"ז שהוא בחיים חיותו וכ"ז שהיא תחתיו וא"כ אינו רק שעבוד נכסי דנכסי דאינש אינון ערבין ביה וכל שמכרה שעבוד נכסי שוב למה תוכל למחול והיא קושיא נפלאה לפענ"ד ונתיישבתי בזה דהנה שיטת הראב"ד בפ"ו ממכירה דלכך יכול למחול דהלוה אומר ללוקח אני שעבדתי עצמי להמלוה ולא לך ע"ש. ולפ"ז נראה לי ברור שמה שלא ס"ל להפוסקים כן הוי משום דמה נ"מ אם נשתעבד לזה או לזה כל מי שיש לו שטר הלז לזה נשתעבד ומה נ"מ אם נתחייב לשמעון או ללוי העיקר הוא שנתחייב לשלם למי שהשטר בידו ולפ"ז זהו בשאר חוב דלוה לו מעות ומי שיש לו השטר לזה נתחייב ולמה יהי' יכול למחול ולפ"ז בכתובה דהאשה לא הלוה לבעל ממון ושום דבר רק שנתחייב לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה או שהוא מה"ת אבל עכ"פ לא הלותה לו דבר והחוב לא שייך רק לגבי בעלה וכל שהבעל נפטר במחילתה למה לא תוכל למחול הא באמת לא נתחייב ממון בשביל הלואה רק משום שנשאה וכל שלגבי בעלה מחלה נפקע כל החוב וז"ש ש"מ איתא לדשמואל וכיון שבכל חוב מועיל מחילה מכ"ש בזה וז"ב לדעתי ועיין ברא"ש פ"ק דב"מ הובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק נ"ו דמוקי להך דב"מ כשהיא נשואה עכשיו וא"כ קשה טובא דלא שייך שעבוד הגוף כלל וכמ"ש וע"כ כמ"ש. והנה עוד קשה לשיטת ר"ת דמפרש דמוחל שעבוד הגוף וממילא נפקע שעבוד נכסי דהרי שעבוד הגוף לא שייך כל עוד שהיא חי ואף אם נדחוק דמוחל שעבוד הגוף מה שנשתעבד בעת שמגרשה קשה היאך מועיל מחילה בדבר שלב"ל דבעודה נשואה לא שייך שעבוד הגוף ובאמת בכל חוב מה דמהני מחילה אף קודם שהגיע הזמן פרעון הוא משום דהחיוב חל מעת שהלוה וכמ"ש מהרי"ק בתשובה הובא בש"ך בקצרה בסי' ס"ו ובתשובה בררתי זאת אבל כאן שלא חל כלל שעבוד הגוף בחיים חיותו בעת שהיא נשואה והיאך תוכל למחול ומחוורתא כמ"ש ודו"ק: