שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ל׳

ארשום מה שראיתי בדברי האור זרוע ח"א בשו"ת סי' תשמ"ד דברים חדשים ואמרתי לרשום בקצרה והנה בהא דאמרו בפסחים דף ד' ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ הבערה לחלק יצאת וש"מ לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך ועל זה הקשה בהא דאמרו ש"מ לחלק יצאת מאי נ"מ דסבר לחלק יצאת הא יו"ט אינו רק לאו וליתי עשה ולדחי ל"ת דיו"ט ותו אי ס"ל דללאו יצאת הוה מוקי לה ביו"ט והא יו"ט עשה דדחי ל"ת ועשה עכ"ל. ודבריו צריכין ביאור דהא יו"ט עשה ול"ת ואיך הקשה מקודם דליתי עשה ולדחי ל"ת ומ"ש אח"כ אינו מובן כלל. ולפענ"ד הכוונה דהוא מקשה ממנ"פ דהנה רב אשי הוא דחידש דיו"ט עשה ול"ת ומשמע דאמוראים ראשונים לא ס"ל כן וכאשר האריכו בזה ראשונים והתוס' בכמה מקומות. והנה הי' ס"ד דא"ז דלכך מוכח דלחלק יצאת דאם הי' לאו גרידא הי' דוחה עשה דתשביתו הל"ת דיו"ט וע"ז הקשה דממנ"פ אי ס"ל דיו"ט אינו רק ל"ת גרידא קשה דגם אי לחלק יצאת אמאי לא ידחה ואי ס"ל דיו"ט עשה ול"ת גם אי ללאו יצאת לא ידחה וצ"ל ותו אי ס"ל ללאו יצאת הוה מוקי לה ביו"ט והא יו"ט עשה ול"ת ואיך דחי כצ"ל ולפנינו נדפס בטעות וע"ז תירץ כל דאינו לחלק א"כ הו"ל רק לאו ולא חשובה מלאכה והוה כמו לאו דמחמר וכעין זה כתוב בתוס' ויתכן יותר דעכ"פ עשה דתשביתו לא שייך ביו"ט ולא הוה רק ל"ת גרידא וכעין מ"ש הריטב"א ביבמות דף וא"ו גבי לאו דמחמר יעו"ש. והנה הקשה שם בהא דנחלקו אי לחלק יצאת או ללאו יצאת למה לא נאמר דלא תבערו אתי לאתויי דאף דהוא מקלקל מכל מקום חייב דלא כמ"ד דפטור מקלקל והשיב דאטו מי לא משכחת דמבעיר וצריך לאפרו דחשיב מתקן כדאמרו בהמניח ואף שמבעיר איצטלא דשויא מאה מנה והאפר אינו רק שו"פ אפ"ה כל דצריך להאפר חשוב מתקן שהרי השוחט השור ששוה לרדיא הרבה יותר מלאכילה אפ"ה חשוב ליה מתקן בחולין דף ח' כיון שעשה לצרכו וה"ה כאן. והנה קושיתו מוזכר בתוס' שבת דף ק"ו ד"ה מה לי וכתבו דר"ש באמת לית לי' לחלק או ללאו מלא תבערו וביבמות דף וא"ו ע"ב ד"ה טעמא כתבו דאי לא אתי רק להורות דמקלקל פטור לר"ש היה לו לכתוב הבערה במקום דליכא מצוה והיינו בצריך לאפרו דהוה מלאכה הצל"ג והוה מקלקל ואפ"ה חייב מכלל דבעלמא מקלקל פטור והנה זהו לפי מה שהקשו דלר"ש דלמא אתי דמקלקל בעלמא פטור כדס"ל לר"ש אבל קושית הא"ז דלמא אתי להורות דמקלקל בעלמא חייב וע"ז כתב דכל שצריך לאיזה דבר ל"ח מקלקל. ובזה יתבארו דברי התוס' בחולין דף ח' ד"ה מותר ע"ש תירוצם שצ"ב ועיין פרמ"ג סימן יו"ד ובלב אריה ולפמ"ש הא"ז אתי שפיר דלענין שבת כל שצריך לאיזה דבר חייב על שבת דלא חשוב מקלקל אבל לענין נהנה מע"ז באמת לא חשוב נהנה כל דהקלקול יותר על התיקון כנ"ל ברור. מ"ש דלמה לא קאמר ש"מ דחמץ אסור בהנאה דאל"כ דלמא מיירי ביו"ט ויסיקנו תחת תבשילו וע"ז כתב דלא שרי להסיק תחת תבשילו דהא עובר על ב"י אם לא ישרפנו מיד והנה התוס' בפסחים הרגישו בזה ד"ה ואומר וכתבו דקרא דתשביתו מיירי בכל אופן אף דא"צ לגחלתו ומ"ש א"ז דעובר תיכף בבל יראה לא הבינותי דאטו לא יוכל להשליכו תוך עצים מבוערים ותיכף יהי' למאכולת אש ולא יעבור בב"י וצ"ע. והנה הקשה שם דמנ"ל כל היסוד דמתוך וע"ז כתב שני אופנים אופן אחד כיון דאנו מתירין כל דבר שצורך לגופו אע"פ שאינו לצורך אוכל נפש וממילא אף שא"צ כלל ניהו דאסור אבל אינו לוקה. והנה לא זכיתי להבין דמ"ש דדבר שצורך לגופו מותר אף שאינו אוכל נפש הנה זה גופא לא ידעתי דבקרא לא הותר רק אשר יאכל לכל נפש והרי כל שאינו שוה לכל נפש אסור כדאמרו בכתובות דף זיי"ן ע"ב ועיין בשיטה מקובצת מ"ש בשם הרא"ה ואינך קדמונים דכל שאינו אוכל נפש לא הותר אף שהוא הנאת הגוף רק כל שהוא צורך מצוה או שאי אפשר בענין אחר וגם זה לא הותר רק משום מתוך ועיין תוס' שם בכל הסוגיא ועיין ביצה פ"ב לענין מוגמר דחכמים אוסרים משום דאינו שוה לכל נפש אף שצורך הגוף הוא למפונקים ועיין בסי' תק"א בב"י וט"ז ומ"א דמדורה להתחמם לא הותר רק משום מתוך שהותר לצורך אוכל נפש ועיין סימן תקי"א ומבואר דלצורך גופו ג"כ לא שרי רק משום מתוך וגם לא ידעתי מה מעליותא דמותר לצורך גופו ואמרינן מתוך הרי גם לצורך אוכל נפש דודאי מותר ואמרינן מתוך ואמאי קשה לו יותר דלמה נימא מתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר שלא לצורך והרי גם אי לצורך גופו מותר ג"כ הוצרך לבא משום מתוך וא"כ למה לו לחדש זאת מה שכל הפוסקים אינם מסכימים לזה וצע"ג. והנה עוד חידש דעיקר מתוך הוא מתוך שהוקלש האיסור לענין צורך אוכל נפש הוקלש ג"כ לא"צ וכמו דאמרו הואיל וחזי לאורחין והיינו דהואיל והוקלש האיסור לגבי אורחין כל שיש אורחים הוקלש ג"כ כל שא"צ לאורחים וה"ה במתוך כיון שהוקלש האיסור לצורך אוכל נפש הוקלש ג"כ כל שאינו לצורך ורבה לית לי' מתוך שהוקלש האיסור רק במקום שיש צורך לאורחים והוקלש האיסור דשם אך אשר יאכל לכל נפש הוא אבל למאן דס"ל מתוך הוא אף במקום דל"ח לאורחים רק שהוקלש האיסור. והנה דברים חדשים הם שלא מוזכר בקדמונים ואם חומה היא היה מקום ליישב הא דאמרו בביצה י"ב גבי עולת נדבה דלב"ה דאית להו מתוך אינו לוקה משום דהוקלש האיסור: