שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן כ״ז

בלמדי בקידושין דף ט' ואימא טעמא דידי ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בעינין דעת מקנה אף הויה בעינן דעת מקנה ופירש"י אף כאן בעינן דעת מקנה דהיינו האשה שנקנית לבעל ותמהני לפמ"ש הר"ן בנדרים דף למ"ד דאשה אינה מקנה עצמה לבעל דהא לא כתיב כי תלקח רק כי יקח ורק שמפקרת עצמה והבעל זוכה כזוכה מן ההפקר א"כ שוב לא שייך דעת מקנה דהא האשה אינה מקנית עצמה לבעל והפקר מדעת תלוי במחלוקת רש"י ונימוק"י ולדעת התוס' הפקר מדעת לא חשיב דעת אחרת מקנה ועיין מלמ"ל פכ"ט וא"כ איך שייך דעת מקנה בזה ואולי יש לומר לפמ"ש הרשב"א בחידושיו בקידושין דף וא"ו גבי המקדש בהנאת מלוה דהוה הערמת ריבית וכתב הרשב"א דהא דלא הוה ריבית קצוצה דלוקח אשה בהמתנה המעות היינו משום דלא קנה כלום דאין גופה קנוי לבעל ולאו מידי שקיל ע"ש א"כ כיון דאין אשה בתורת קנין לבעל רק שנאסרה על ידו לכל העולם א"כ לא שייך בזה דעת הבעל א"כ הוה האשה דעת מקנה שהיא מקנית עצמה לבעל. ובזה יתיישב קושית הריטב"א בהא דאמר בעינין דעת מקנה והקשה דהא דעת שלו בודאי בעי ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבקידושין לא שייך דעת הבעל דהא אינו קונה כלום ויותר מסתבר שיצטרך דעת האשה שהיא נקנית לבעל. אמנם גם בזה לא הונח לי דא"כ לגבי אשה לא שייך כאן לא דעת הבעל דהיינו שיהי' נופל עליו שם קנין הבעל לפי דברי הרשב"א והרי ריש קידושין פריך הש"ס ולתני האיש קונה והא לפי דברי הרשב"א ליכא כאן קנין אבל באמת אחר העיון אין כוונת הרשב"א דליכא קנין באשה שהרי הוא זוכה במעשה ידיה ומציאתה וכדומה כל הד' דברים שהבעל קונה רק שהרשב"א כוון דענין ריבית קצוצה לא שייך בזה דבעינן שיהיה יבא מהלוה למלוה איזה זכות וזה אינו דהא גופה לא נקנה להבעל והזכי' בד' דברים נגד זה מתחייב ביו"ד דברים כמבואר בסי' ס"ט וא"כ לא שייך ענין ר"ק דבא מיד לוה למלוה איזה ריוח אבל קנין שייך בזה ושפיר פריך הש"ס וליתני האיש קונה ובאבני מלואים סי' מ"ב ובמקומות רבות משתמש בזה דלא שייך קנין הבעל באשתו עפ"י דברי רשב"א אלו אבל במח"כ זה א"א. ובזה יש ליישב הא דאמרו שם אי הוה תני האיש קונה הו"א בע"כ קתני האשה נקנית מדעתה אין ולכאורה איפכא מסתברא דקונה אינו שלא מדעתה דלוקח נקרא קונה אף שהוא מדעת אבל נקנית משמע דלא משגיחין בדעתה כלל.