שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן כ״ג

בשו"ת שאגת ארי' סי' למ"ד הקשה לשיטת הרמב"ם דכהנים אסורים ללבוש כלאים שלא בשעת עבודה א"כ היאך הקריבו חטאת עוף הבא על הספק ועוד הרבה קושיות וכ"כ בזה הרבה וכעת אני אומר דלפענ"ד ל"ק דכיון דבעינן לבישה דאית ביה הנאה והרי עכ"פ אינו מתכוין להנאתו ואף דאינו מתכוין ג"כ אסור מכל מקום הרי מצות לאו להנות נתנו והיינו כפירש"י שלעול עליהם נתנה ולא אכפת לן בהנאה ולפ"ז הרי הוא חייב להביא חטאת העוף מספק וא"כ שוב לא נהנה כלל והרי בלא הנאה אינו אסור וז"ב. עוד נראה לי דבר חדש דהנה הקשה עוד הש"א שם על הראב"ד דס"ל בבגדי כהונה דמותר אף שלא בשעת עבודה ואילו בציצית ס"ל דדוקא בעת מצותו התיר ציצית ולא שלא בשעת מצותו ע"ש שהאריך ואני אומר דל"ק דבאמת בבגדי כהונה שייך לומר מיגו דאשתרי אשתרי משא"כ בציצית וטעם הדבר עפמ"ש הרמב"ן בתורת האדם בהא דאמרו בברכות דף כ' שב וא"ת שאני והקשה רש"י מטומאת כהנים וכתב הרמב"ן דשאני כהנים דלגבי' הטומאה שהתירה התורה לכהנים ולא משכחת לה רק ע"י שיטמא א"כ ע"כ לגבי זה לא נאמר הלאו כלל ושאני כל עשה דוחה ל"ת דמשכחת לה העשה בלי הל"ת וכן להיפך ע"ש ועיין פ"י בברכות שם ולפ"ז בגדי כהונה דהיו תמיד בכלאים וא"כ לא שייך לומר בכלאי ב"כ דעשה דוחה רק שהלאו דכלאים אינו נוהג בשעת עבודה וז"ש במנחות וא"ו שאני כלאים דמצותו בכך והיינו דלא הוה הלאו כלל בזה משא"כ בציצית דמשכחת לה בטלית של צמר וציצית צמר וז"ב וכבר אמרו בזבחים דף ל"ב דהיכא דהותרה הותרה אבל בדחויה לא אמרינן מגו דאשתרי ובזה מיושב קושית הש"א על הראב"ד דמתיר אף שלא בשעת עבודה מהא דאמרו שכן מצותו בכך ולפמ"ש א"ש דכל דמצותו בכך שוב שייך מדאשתרי אשתרי וז"ב. ולפ"ז לפי מה דאמרו בזבחים שם חד לישנא להיפך דכל דהותרה אמרינן מה דהותר הותר משא"כ במה דדחי ע"ש ולפ"ז י"ל דזה שיטת הרמב"ם דלכך ס"ל דלא הותר רק בשעת עבודה דכיון דמצותו בכך והותר מה דהותר הותר ושלא בשעת עבודה לא הותר כלל. ולפ"ז זהו שלא בשעת עבודה אבל בחטאת העוף דהוא בעבודה רק דהוא ספק לא שייך לומר דאיך לובש מספק דכל דעושה מספק עבודה לא שייך הלאו דכלאים כלל דע"ז לא נאמר הלאו כלל וז"ב ודו"ק: