שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״ח (ה׳)

ומעתה מיושב היטב הקושיא הלז דהנה בתשובה לענין איסור סחורה בנבילות וטריפות כתבתי ליישב מה שהקשה הגאון מוה' בעריש ז"ל בן הפ"י בקונטריסו הנדפס משמו דמה פריך הש"ס השתא כי הוה ליה טריפות מדידיה יהיב ליה דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין ומה קושיא דהא ניהו דסובין מצי יהיב ליה אפ"ה נבילות וטריפות לא מצי יהיב ליה דהו"ל איסור סחורה בנבילות וטריפות וע"ז איצטריך קרא דוהמת יהיה לו דאז הוה כנזדמנו לו להניזק דהתורה זכתה לו והיא קושיא נפלאה וכתבתי דלפענ"ד יש לומר דאף אי לא כתיב והמת יהיה לו על מה יהיה האיסור דעל המזיק ודאי ליכא כאן איסור דהא נזדמן לו וגם על הניזק ליכא איסור דאטו הוא שקיל מדעתו והא בע"כ יהיב ליה דמצי מסלק ליה אפילו בע"כ והוא מוכרח לקבל הו"ל כנזדמנו דמותר ושפיר ל"צ קרא והארכתי בזה ולפי זה אתי שפיר דהנה הרשב"א בחידושיו לגיטין בדף ע"ה לענין נתינה בע"כ הקשו דאמאי לא קא דייק הש"ס דנתינה בע"כ הוה נתינה מהא דכתבה התורה ונתן בידה ואף בע"כ מגורשת וכתב דדוקא היכא שמפסיד עי"ז לא מקרי נתינה כמו באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז דעי"ז מפסיד המקבל שהאשה קנויה לבעל וא"כ א"י לסלק להאדם משלו בע"כ אבל האיש אינו קנוי להאשה רק שיש לה שיעבוד עליו ואם כן כשאתה אומר שלא מצי לגרש בעל כרחה הרי הוא נפסד עי"ז שלו בע"כ וא"א לחייב בעל כרחה ולכך גם בפריעת בע"ח הוה נתינה בעל כרחה שמיה נתינה עיין שם.