שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ז

נסתפקתי באשה שהוחזקה להיות רואה דם מחמת תשמיש אם בשלשה פעמים או ע"י בדיקת שפופרת בבעל הראשון כפי המבואר ביו"ד סי' קפ"ז ומת בעלה בלא בנים אם רשאית לפול לפני יבם במקומות שמייבמים כיון דענין רואה דם מחמת תשמיש הוא רק איסור דרבנן הו"ל כשניות דרבנן ואף דחולצת ולא מתייבמת כמבואר באהע"ז סי' קע"ד ס"א מכל מקום כל הטעם הוא משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וזה דוקא במקום דהביאה שניה הוא איסור מצד ערוה שפיר שייך לומר דהא כיון דאשתרי אשתרי לכך גזרו אבל כאן דהאיסור הוא גם בבעל משום דם נדה א"כ בכה"ג פשיטא דלא שייך למגזר משום ביאה שניה או דלמא דגם מן התורה אינה עולה ליבום כיון דרבנן עשו רואה דם מחמת תשמיש לוסת וחשו שמא תראה דם נדה וכל שהוא דם נדה הוא בכרת ואין העשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומטעם זה יש להסתפק אם גם אינה עולית לחליצה כיון שאינה עולית ליבום. והנה כ"ז למ"ד וסתות דרבנן אבל למ"ד וסתות דאורייתא א"כ כיון דרואה דם מחמת תשמיש הוא משום וסת כמ"ש בנוב"י כ"פ ואם כן הו"ל איסור תורה ויש חשש כרת פשיטא דאין העשה דיבום דוחה ואינה עולית לחליצה ג"כ. איברא דלפ"ז יקשה לתני בחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן גם הך דרואה דם מחמת תשמיש כיון דאינה עולית ליבום למ"ד וסתות דאורייתא וכנ"ל. וגם יש להסתפק גם בנתרפאית אח"כ דמועיל באופן המבואר סי' קפ"ז ס"ח ביו"ד אם אינה זקוקה ליבום דעכ"פ בעת הנפילה לא היתה זקוקה ליבום וכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה שוב אינה עולית וכל תירוצי התוס' והרא"ש ריש יבמות לענין נדה לא שייך בזה דגם בזה ל"ש דרכיה דרכי נועם דבשעת מעשה לא נודע אם תוכל להתרפא וגם תירוץ הראשון לא שייך בזה דכיון דיש לומר דאין כל אצבעות שוות ומטעם זה מועיל הרפואות א"כ שוב אין איסורה שוה לכל העולם ועיין ברשב"א ריש יבמות ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ס. וראיתי בקרבן עדה שהשיג על אא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' דלא נזכר מדברי התוס' ולפענ"ד יש ליישב. אך מ"ש הוא בטעם המהר"א בן חיים דכיון דאוננת אסורה בתשמיש משום אבילות א"כ אינה ראויה ליבום בעת ההוא ודבריו תמוהים דאטו בשביל זה תהיה נקראת אינה עולה ליבום עד שמטעם זה אינה ראויה לחליצה וכי בשביל איסור דרבנן קל תהי' נדחית מ"ע ודעת מהרש"ל בתשובה דכל דהמצוה עוברת גם האונן עושה יעו"ש ומכ"ש בזה וע"כ אין לדבריו מקום עכ"פ כל הספיקות יש להם מקום. ולפענ"ד יש ליישב ממ"ש באהע"ז סי' קע"ב סט"ז דהעקרה והזקנה חולצת או מתייבמת וביאר הרמב"ם הטעם בפ"ו מיבום דהיה להם שעת הכושר ומכ"ש בזה דטרם שנתקלקלה היה לה שעת הכושר ומה"ט צ"ע גם בנדה דעכ"פ היתה לה שעת הכושר וצ"ע בכ"ז. והנה לפמ"ש בספר בית מאיר סי' קי"ז לחדש דכל שרואית ג"פ רצופים מחמת תשמיש נעשית כחתיכה דאיסורא לגבי בעל וכמו כל דבר המוחזק באיסור ע"י שלשה או ד' פעמים לכל מר כדאית ליה והוה איסור תורה א"כ פשיטא דאסור מן התורה אבל לפע"ד דבריו תמוהין מאד דבאמת ל"ש חזקת ג"פ כ"א בדבר המסתבר לתלות כן כמ"ש שארי הגאון במקור חיים סי' תס"ז ס"ק ה' דאל"כ מה נחלקו אי ווסתות דאורייתא הא הוה דאורייתא כל שהוחזקה ג"פ וכמו בקמיע שאתמחי תלתא זימני אלא ודאי כיון דווסתות דרבנן ולא מסתבר לתלות שהטבעי גרם כך לא שייך חזקת ג"פ וה"ה ברואה דם מחמת תשמיש דכתבו הפוסקים דהו"ל וסת וכיון דווסתות גופא אינו רק מדרבנן לא שייך להעמיד על חזקת ג"פ שתהא כחתיכה המוחזקת באיסור וזה ברור כשמש וצ"ע דא"כ היה משכחת יותר מט"ו שפוטרות צרותיהן כגון שראתה דם מחמת תשמיש אם נימא דאסור ואני כותב מבחוץ בכפר טריסקאוויטץ ונזכרתי שכן הקשה בשו"ת בשמים ראש. והנה בגוף ענין הזה שהאריכו הקדמונים מה טעם לאסור רואה דם מחמת תשמיש וכפי הנראה מדברי מהר"ם בתשובה הובא בב"י סי' קפ"ז ומדברי התוס' בנדה דף ס"ו דהיא מטעם וסת דהוה כמו אכלה שום או פלפלין ע"ש ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דבאמת לא שייך בזה ענין וסת דהמעיין בנדה דף ס"ג ובטוש"ע סי' קפ"ט ימצא דווסתות תלוי בימים וחדשים וגם במקרי גופה כגון קפיצה ופיהוק ועיטוש וכדומה דזה בא על גופה שינוי וגם החמה והלבנה יוכלו לסבב שינוי ומקרה על גופה וא"כ שייך בזה שהאשה קובעת וסת ע"י שנתחדש לה שינוי בגופה אבל רואה דם מחמת תשמיש כיון דיוכל להיות מחמת הבעל ולא כל האצבעות שוות א"כ בה לא נשתנה הענין והיא כאשר היתה רק האצבע שלו גרם הזלת הדם מחמת התשמיש וחימוד גרם לזה א"כ לא שייך ענין וסת דהרי היא לא נתפעלת ולא נשתנית מכאשר היתה וע"כ נראה דזה לא מקרי וסת שנקבע ג"פ דיהיה צריך עקירה שלשה פעמים רק דהוה כמו וסת שאינו קבוע דמיחש חיישא ולכך אסורה לשמש דלמא נשתנית עי"ז וגרם השינוי בגופה או שמא השינוי בא מפאת הבעל ולכך אסורה לו ותנשא לאחר.