שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רט״ו (י״ד)

ובזה אמרתי ליישב דברי הנימוק"י שכתב דלאותו עדות שנפסל בשבילו אף בלא הכרזה פסולי' ותמה הש"ך בחו"מ סי' ל"ד ס"ק כ"ג דזה כתב הנימוק"י להס"ד דלא אמרינן פ"ד אבל כל שמסקינן פ"ד אם כן לא משכחת להאי דינא דהא ע"כ הוה כמעיד לאחר וא"כ ל"ש דנפסל בשבילו. ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה באמת כגון שאמר לדידי אוזיף בריבתא דאז לגבי האחר אמרינן דפלגינן דיבורא ונפסל בשביל שהיה עד ריבית אף שלא הכריזו עליו הוא פסול דלדידן קי"ל כאביי דלא בעי רשע דחמס ודו"ק היטב כי הדברים חריפים ועמוקים ובתשובה אחרת כתבתי ליישב דברי הנמוק"י באופן אחר ואכ"מ. ובגוף הקושיא שהקשיתי דנפסלו השיבו לו רבים וכן שלימים דאטו עד שראה שזה חילל שבת יפסל. והשבתי דל"ד דשם מה לו לזה ולעדותו של זה אבל כאן כל דראה שאוזיף בריבית והי' יכול לתבעו עפ"י עד זה אם היה עושה בדרך היתר שוב הו"ל תורת עד להיות נפסל עי"ז ומכ"ש הבע"ד שהלוה לו באמת דעכ"פ הוה כסרסור דהא באמת הלוהו רק שאמרינן פ"ד ואין אנו דנין עליו אבל עכ"פ מידי עדי סרסור לא יצא וכבר כתב הרמב"ם דכל מי שהיה סרסור ומסייע לזה נפסל ע"ש ודו"ק ועיין תומים סי' פ"ז ס"ק כ"ז שהאריך בענין פלגינן דיבורא ולא נפניתי כעת. והנה במרדכי פז"ב למד מהך דאמרו פ"ד ונאמן על אחר ולא על אשתו דקרובי הנרצח יכולין להעיד על הרוצח וביאור הדברים דאין אנו דנין את מי הרג רק שהרג את הנפש ולכך לגבי הרוצח גם הם עדים. והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהא לשיטת הראב"ד לא שייך בעדות פ"ד ורק לגבי בע"ד דאינו בגדר עדות וכמו שכתב הרא"ש פ"ק דמכות בשמו.