שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן רי״א (י״ד)

והנה בשנת תרט"ז ב' חנוכה היה אצלי הרב החריף מוה' איצק שמעלקיש נ"י והקשה בהא דפריך אי הכי רישא נמי היה מקח טעות וע"ז הקשה דהא לפמ"ש המג"א סי' תקפ"ו דכל שחייב באחריות הוה כשלו ויכול לאסרו והו"ל ע"ז של ישראל וא"כ הרי מבואר בחו"מ דכל שהוא מקח טעות חייב באחריות וכתב הב"ח הטעם בהאי הנאה דתפיס לי' אזוזי וא"כ גם כאן הרי תפס ליה אזוזי ולכך כל שנתן מעות ומשך חייב באחריות ונעשה ע"ז של ישראל וא"ל דא"ל הנאה במה דתפיס לי' אזוזי דהרי יצטרך להוליך הנאה לים המלח דז"א דאם לא יאסר ולא יצטרך להוליך הנאה לים המלח שוב הו"ל הנאה וכעין מ"ש התוס' בב"מ דף ל' לענין פרה אדומה בעלה עליה זכר. והשבתי דז"א דהא ל"ש דתפיס ליה אזוזי והו"ל ע"ז של ישראל דהרי לא נתכוין לקנות ע"ז ואדרבא זהו מקח טעות דלא ידע שהן גרוטאות של ע"ז וא"כ לא נעשה ע"ז של ישראל וע"כ לא כתב המ"א רק ברצה לזכות בו בגזלנותא וכדומה אבל בשוגג לא שייך זכייה ולא נעשה ע"ז שלו ועיין קצה"ח סי' רצ"א לענין סייף ייקר מה שנסתפק שם בשומר שלא בכוונה ודוק. ומ"ש עוד דאם נימא דאין זכייה בא"ה לשיטת הסמ"ע דמעות הוי דמי שווי והיאך קנה והא אין לו שווי כלל. לק"מ דהא ל"מ מעכו"ם הרי יש לו שווי אצל עכו"ם וגם לגבי ישראל כל שרוצה לקנות הו"ל שווי לגבי דנפשי' ומה שתלה הוא בהך דנחלקו רב ושמואל גבי מכירה ויוצאה דבא"ה הוה כמכירה ויוצאה שלענין הזכייה הו"ל כמכירה ויוצאה. זהו דמיון זר לפענ"ד והר"ן כתב דהזכייה והאיסור באין כאחד וזה הוה כעין מכירה ויוצאה אבל לא דמי לשם ודוק. ודרך אגב אומר במה דאמרו בע"ז דף ע"א משיכה בנכרי קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרו בהו וקשה טובא שם ברש"י בשם תשובת הגאונים משמע דהמוכר עשה המשיכה והביאה לביתו של לוקח או שליחו של המוכר וקנה הלוקח במשיכה והרי הלוקח לא משך וע"כ נראה דמזה ראיה למ"ש המבי"ט ח"ב סי' ע"ה והבאתיו בחבורי יד שאול סי' רס"ז ס"ק כ' דאם המוכר משך בצווי הלוקח מועיל כאילו הלוקח משך בעצמו ע"ש ודוק היטב כי מזה נראה ראיה ברורה לזה.