שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (ה׳)

ובזה מיושב היטב מה דק"ל לפמ"ש הריב"א דהא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר ודחה אינו לוקה דל"ת כבר נדחה ולא נשאר רק עשה ולפ"ז למה ביו"ט אין עשה דוחה ל"ת ועשה הא כל עיקרו הוא רק משום העשה דמה"ט אינו לוקה כשעבר והרי העשה דיו"ט הוא שבות דשבתון וזה בשב וא"ת וא"כ הרי עשה דקום ועשה דוחה עשה דשב וא"ת ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהתורה צותה שישבות הגוף ממלאכה ביו"ט א"כ בעברו ע"ז הרי לא מקיים מצות הבורא בפועל שצוונו לשבות ומה נ"מ אם מצות הבורא היה שישבות או שיעשה איזה דבר סוף סוף מבטל מצות הבורא ובכה"ג אין עשה דוחה עשה ול"ת וז"ב. איברא דלפ"ז הדר יקשה קושית חתן הגאון בעל נוב"י דא"כ אמאי אם עבר ודחה אינו לוקה הא לא קיים העשה דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ומ"ש הנוב"י בסוף ספרו נוב"י מהד"ק ליישב דאם עבר ודחה אמרינן להיפך מה אולמא האי עשה מהאי עשה ושוב לא הוה עבירה כלל לפמ"ש אין מקום לזה כיון דעיקר מה דעשה דוחה ל"ת הוא לקיים מצות הבורא וא"כ כל שאינו דוחה עשה מפני עשה שוב עשה עבירה ובטל מצות הבורא וא"כ הו"ל מצוה הבאה בעבירה אך לפענ"ד נראה דאפ"ה לא מצינו מלקות באם עבר עבירה לכוונת מצוה רק שהיא מצוה הבאה בעבירה ומידי דהוה אם טעה ולא עשה מצוה דעכ"פ אינו לוקה דבשלמא כשהל"ת חמור ואין התחלה לעשה כלל שפיר לקי אבל כאן אטו בשביל שיש עשה כנגדו זה לא נקרא עשה וא"כ בכה"ג לא לקי דזה לא עבר על מימרא דרחמנא בכדי לעבור על מצות ד' רק לשם מצות עשה וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב גם מה שהקשה בשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ג בהא דאמרו בפסחים דף נ"ט מה אולמא האי עשה ומה קושיא הא עשה דהשלמה הוא בשב וא"ת ועשה דוחה ולפמ"ש א"ש דשם הוא מבטל מצוה בפועל שהתורה צותה שלא יקריב שום קרבן אחר התמיד וזה הולך ועובר מצות ד' ומקריב קרבן וקב"ה לא יקח שוחד מצוה זו בשביל מצוה אחרת משא"כ בהך דרשב"א דהוא עשה קלישא דהתורה עיקרה באה להתיר שיקח דור שלישי רק שממילא אסרה תורה דור ראשון ושני ובכה"ג שאין רצונו לקחתה רק לקיים מצות עשה בכה"ג אפשר דקיל ולא מקרי מבטל מצות ד' בפועל שהתורה לא צותה ע"ז בפועל רק דמכללא נשמע כנלפענ"ד ברור. אך אכתי קשה כיון דעכ"פ התורה הזהירה ע"ז שוב הו"ל מצוה הב"ע וא"כ לא קיים מצות עשה דהו"ל מהב"ע ומ"ש למעלה דאינו לוקה בשביל זה לא שייך בזה דעכ"פ המצוה לא קיים. אך נראה דהרשב"א כתב זאת בהך דאמרו כתובות דף מ"ם וניתי עשה ונדחי ל"ת וכתב הרשב"א דגם בח"ע קשה דבכה"ג עשה דולו תהיה לאשה דחי העשה ושם שפיר דחה ולא שייך לומר דהו"ל מצוה הב"ע דעכ"פ היא נקנית לו לאשה דוכלן שעשו קנו וא"כ עכ"פ מתקיים מצות התורה שתהיה לו לאשה אף שעבר עבירה ובכה"ג שפיר דחה העשה לל"ת. ובזה מיושב גם מ"ש הרמב"ם בח"ע דאם עבר ובעל קנו והקשו כלם הא אין עשה דוחה עשה וכתב השג"א שם מדעתא דנפשיה משום דחייבי עשה בפועל דוחה העשה בשב וא"ת ולפמ"ש יקשה דהא מ"מ הוה מצוה הבאה בעבירה. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ קנה האשה והוא באמת עבר עבירה אבל מה לה בזה הוא קנה אותה בביאתו ונעשית אשתו ולכתחלה באמת אין ראוי שיעשה זאת וז"ב לפענ"ד: