שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (כ׳)

ונסתפקתי בהא דנזקקין לנתבע תחלה איך הדין אם שכנגדו ת"ח אם גם בזה שייך קדימה לת"ח וצ"ע. והנה שאלני עלם משכיל דא"כ גבי צרעת דאין בו רק ל"ת גרידא ולא כרת למה לא ידחה העשה דמילה שיש בו כרת אף עשה ול"ת וא"ל דהמילה אפשר אח"כ דהא כתבו התוס' והמהרש"א דבצרעת לא שייך זאת דמי יודע אימתי יתרפא מצרעתו ע"ש בשבת דף קל"ב והשבתי דאם נימא דמילה בצרעת לא אמרה תורה שימול ויקוץ בהרתו שוב לא שייך עשה שיש בו כרת דהא על המילה בצרעת לא נצטווה למול ואינו מגיע לו כרת דאונס הוא שא"י למול מפני הצרעת ודוק כנ"ל לפום רהיטא. ומה שהקשה בהא דאמרו גבי מילה בצרעת דהו"ל דבר שא"מ ופטור לר"ש והקשה הא התוס' כתבו בביצה דף ל"ד ע"ב ד"ה מלמטה בסופו דלא שייך אינו מתכוין רק שעושה דבר שאינו מתכוין לעשותו אבל כשמתכוין לעשות מה שעושה לא שייך אינו מתכוין א"כ ה"ה בזה דקוצץ בהרתו דעושה מה שמתכוין לעשות וע"ז אמר עפ"י חידושי הרשב"א בשבת שם דמילה בצרעת דעיקר איסור מה שאסור לחתוך הצרעת דצריך להביאו לכהן לטהרו ולפ"ז כל שמל ואינו מכוין לחתוך כדי לטהר אותו מצרעתו שוב לא שייך איסור דאטו אסרה תורה לחתוך הבהרת רק שלא יטהרו בעצמו ויביאו לפני הכהן א"כ שפיר מקרי דבר שא"מ. הנה באמת דברי הרשב"א מאירים אבל לדבריו יקשה מכמה מקומות דקרי לי' אין מתכוין אף שעושה מה שמתכוין. אבל לפענ"ד כוונת התוס' בביצה דבכה"ג הוה פ"ר דהרי מתכוין לעשות מה שעושה ולא גרע מפ"ר ולפ"ז כל דהוה פ"ר מודה ר"ש ודוק היטב ועדיין צ"ע ועיין מ"א סי' ער"ח מה שהביא בשם הכ"מ בשם הר"א חסיד ההבדל שבין פ"ר ומשאצ"ל ודוק. והנה בהא דאמרו בשבת דף קל"ג אי איכא אחר לעבד אחר והקשה התב"ש דהא המ"ע על האב. והגיד לי תלמידי החריף מוה' שמואל נ"י שנת כת"ר בשם ברוך טעם דהרי התוס' הקשו דהא צרעת הוה עשה ול"ת ותי' דמילה הוה חמורה דנכרתו עליו י"ג בריתות ולפ"ז דוקא מ"ע של מילה אבל מ"ע שעל האב אינו דוחה העשה ול"ת ושפיר פריך ואי איכא אחר לעביד אחר. והשבתי תכ"ד שאף שדפח"ח.