שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״י (י״ד)

והנה בהא דאמרו ריש פ"ד דר"ה אר"ל ב"ח כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכא תקעינן ובאמת צ"ב דהא בירושלמי דרשו מקרא דוהקרבתם דבמקדש דחי כיון שיש בו קרבנות גם התקיעות דוחין והיינו דהוא ס"ל דבאמת התקיעה אין בו רק ל"ת ולא עשה דלא שייך שבות בדבר שאין בו מלאכה וכעין מ"ש הריטב"א ריש יבמות לענין לאו דמחמר דעכ"פ שבות לא שייך בו וכ"כ בהגהמ"ר בקידושין וא"כ באמת הי' מהראוי שהעשה דשופר ידחה הל"ת רק דממעט מזכרון תרועה והו"ל לאו הבא מכלל עשה דאין עשה דוחה לעשה ובפרט שהתורה מיעטה בפירוש אבל במקדש דיש קרא דוהקרבתם א"כ שפיר דחי העשה הל"ת דתקיעה וא"כ צ"ב מה קושיא על ר' לוי ולפמ"ש י"ל דהכי מקשה דרבא לשיטתו דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וא"כ כאן דהוה הל"ת שבמקדש א"כ שוב מקשה במקדש היכי תקעינן. איברא דלפמ"ש כל דהל"ת אינו במקדש דוקא וכולל אף שלא במקדש עשה דמקדש ודאי דוחה אותה ולפי זה כיון דגם בגבולין איכא הל"ת דתקיעה וא"כ שפיר במקדש תוקעין. אך יש לומר דבאמת רבא הקשה עוד ועוד הא לאו מלאכה היא דאיצטריך קרא למעוטי והנה כבר כתבתי במק"א בשם כבוד אבי הרב הגאון ני' להקשות דהא ניהו דלאו מלאכה מ"מ התורה אחשביה וקראה מלאכה וכמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז לענין חלה ועיין פ"י בפסחים דף ה' ולפ"ז יש לומר דזה שמקשה רבא דכיון דלאו מלאכה היא ורק בשביל דאחשביה התורה למלאכה דצותה לתקוע ולפ"ז בגבולין דאין מצוה לתקוע שוב לא הוה מלאכה ואם כן שוב שפיר מקשה במקדש היכא תוקעין דהא בגבולין לא הוה מלאכה כלל ורק במקדש ושוב אין עשה דוחה ל"ת. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאדרבא כיון דלאו מלאכה היא לכך אצטריך קרא למעט דלא יתקעו בגבולין ולפמ"ש אתי שפיר דרבא מקשה ממ"נ דל"צ קרא דע"כ מלאכה היא דאז במקדש תוקעין כיון דהוה מלאכה גם בגבולין וא"כ ממ"נ קשה או דבמקדש היכי תוקעין דלא שייך לומר דעשה דוחה הל"ת דהא במקדש אינו דוחה הל"ת דבמקדש וע"כ צ"ל דהאיסור גם בגבולין וא"כ שוב ל"צ קרא למעט גבולין ודוק היטב כי נכון הוא וקצרתי. ובזה נראה לפענ"ד הטעם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דבאמת ל"ת חמור מעשה שבזה עובר על מצות ד' ובזה אינו רק שלילה רק מה שהעשה דוחה לל"ת משום שהקב"ה חפץ שיקיימו מצותיו וא"כ כל שיש בזה עשה ול"ת וא"כ שוב אינו מרויח דב"כ וב"כ מצוה אחת בטל ולכך אין עשה דוחה ל"ת ועשה ובזה נראה לפענ"ד במ"ש הריב"א בתוס' חולין דף קמ"א דבכ"מ שאינו דוחה עשה ול"ת אם עבר אינו לוקה דעכ"פ הל"ת דוחה ובאמת כל הפוסקים לא ס"ל כן ועיין מלמ"ל פ"א משופר ולפמ"ש אתי שפיר סברת הפוסקים דכל דלא דחי שוב אינו ראוי שידחה דהא באמת ל"ת חמור מעשה רק שהקב"ה חפץ בקיום מצותיו והרי ב"כ וב"כ יקיים המצוה ולכך בעשה דקום ועשה באמת דוחה עשה דשב וא"ת כמ"ש המלמ"ל בפ"א מנערה בשם הרשב"א דהקב"ה חפץ שיקיים המצוה וז"ב.