והנה לפענ"ד יש לומר דסברת החולקים על הרמב"ם הוא ג"כ מטעם זה דבאמת הוא בת"ז ומהראוי שלא תשבע רק דחכמים תקנו שהבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואם כן עכ"פ להרבות בשבועות ל"צ ודי לנו שתשבע כשתבא לגבות כתובתה ודי לנו בזה שתתקיים תקנת חז"ל ולמה תשבע מקודם הא באמת היא תו"ז. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז והב"ש סי' צ"ג על הרמב"ן דמקשה על הרמב"ם מגיטין ל"ד הנ"ל ואמאי לא הקשה לנפשיה דהא כל הטעם דא"צ לשבע על המזונות הוא משום דתשבע לבסוף וכאן שלא תשבע לבסוף שביומא דרב קיל נדרא ואם כן שוב למה לא תשבע בתחלה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היא תו"ז רק משום דאבא שאול שהבא לפרע מנכסי יתומים לא תגבה אלא בשבועה ואם כן כל שהיא א"י לשבע שוב לא אחמור א"ש ואם כן אף שלא אפשר לעקור תקנת חז"ל מכל מקום דוקא בכתובה שתקנו חז"ל אבל לענין מזונות שלא היתה בכלל תקנת חז"ל שוב אוקמא אדינא דבתו"ז לא חיישינן לצררי ודוק היטב כי נכון הוא.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ט (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.