שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ח (י״ד)

אחר זמן רב בשנת תרי"ג ב' סיון מצאתי בשיטה מקובצת ביצה דף ל"ד ע"ב בהא דאמר גבי טבל שאם עברו ותקן מתוקן ופירש"י משום דהוא רק מדרבנן וע"ז דחה השיטה דכיון דעכ"פ מדרבנן אסור שוב אסח דעתיה מיניה וכתב דהא ס"ל להש"ס דמעשר ניטל במחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר כגון שאינו משקה ומשום עונג שבת מותר לעשות כן בשבת. והנה לדבריו היה מיושב קושית התוס' בביצה דף ל"ו ד"ה בדטבלא דשם דמיירי בכדי יין ושמן דהם משקה לא שייך בזה נותן עיניו בצד זה ואוכל בזה דכלו אחת היא וכמ"ש בשיטה בעצמו כגון שאינו משקה אך גוף דברי השיטה תמוהים דאם כן היאך משכחת לה דאין מגביהין תרומה ומעשרות הא משום עונג שבת מותר ובאמת שהתוס' בגיטין דף ל"א ע"א ד"ה במחשבה כתבו דתחלת תיקונו של טבל לא שרינן בשביל זה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת אף דאפשר לתת עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר ע"ש ואם כן מ"ש שמותר לעשות כן בשבת הוא תימה ועכ"פ היה לו להזכיר דברי הש"ס בשבת דף קמ"א ולהקשות מזה כמ"ש התוס' וצ"ע ואולי גם השיטה אינו ר"ל דמותר לכתחלה רק שאם עבר ותקנו מתוקן בשביל זה דהא היה יכול לתת עיניו בצד זה אבל זה דחוק וצע"ג. גם תמוה דהא מעשר באמת ניטל במחשבה ועיין גיטין שם ובבכורות ס"א מיהו נחלקו בזה שם ושם וע"כ כתב דהכא ס"ל דניטל במחשבה אבל לא היה צריך לזה רק כיון דיכול לתת עיניו בצד זה לא מקרי מתקן כמ"ש בשבת דף קמ"א אבל באמת ליתא כמ"ש התוס' בגיטין הנ"ל. והנה בהא דאמרו יש לו טבל ושאר דברים שאינם נטלים בשבת אינו אוסר. הנה כאשר למדתי זאת עלה בלבי הא בטבל קי"ל דאם עבר ותקנו מתוקן א"כ לכאורה הוה דבר הניטל בשבת ואוסר. ואמרתי בלבי כיון דלכתחלה אסור מקרי דבר שאינו ניטל בשבת וראיתי בריטב"א שהרגיש בזה וסיים דאף אם עבר ותקנו מתוקן מכל מקום אינו אוסר בשבת כיון דהותרה הותרה ועיין שעה"מ פרק כ"ג משבת הט"ו: