שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ו (ה׳)

והנה בדברי המלמ"ל הנ"ל יש ליישב קושית הר"ן בנדרים דף ז' גבי הא דאיבעיא לן אי יש יד לצדקה וכתב הרשב"א דתיקו דאיסורא הוא לחומרא והקשה ע"ז מהא דאמרו בחולין דף קל"ד קמה בחזקת חיובא קיימא אלמא דאל"ה פטור הוה מספק אף במתנות כהונה ע"ש וגם הש"ך סי' רנ"ט סקי"ד האריך בזה ולפמ"ש יש מקום בראש דדוקא בתיקו דהו"ל ספיקא דדינא לא שייך חזקת מרא קמא להכריע דבשביל חזקתו של זה לא ישתנה הדין משא"כ התם הוא ספק במציאות ולכך אי לאו דקמה בחזקת חיובא קיימא הוה אמרינן המע"ה דע"י החזקת ממון לא ישתנה הדין וז"א דבאמת כל שספק בממון אמרינן רק במה שנסתפקו הגדולים הוא משום חזקת ממון של זה נסתפקו אם יש להוציא מידו וממילא כל שהוא ספק שוב מוקמינן הממון בחזקתו ולפ"ז בספק ממון לעניים דמה שנסתפקו בזה הוא משום חשש איסור אם כן כל שהיה ספק לא שייך לאוקמא אחזקת ממון וכמ"ש ומיושב היטב קושית הר"ן שוב אחר זמן הגיע לידי על שעה חדא ספר ברכי יוסף להגאון החכם אזולאי ומצאתי בסי' רנ"ח שהביא בשם הרב מוהר"ח אלפנדרי ז"ל שכתב גם כן ליישב קושית הר"ן הנ"ל משום דיש לחלק בין ספק במציאות לספק דדינא דספיקא דדינא לא חשוב ספק כולי האי ואזלינן לחומרא. והנה נהניתי עד מאד שכוונתי לדבריו אבל לא ביאר הרב טעם החילוק ועם דברי המלמ"ל הנ"ל יתיישב היטב הסברא לחלק ומ"ש הבר"י שם דאם כן בהך אבעיא דשכ"מ שהקדיש אם עמד אי חוזר או לא דהוה ג"כ תיקו ואפ"ה פסק כהרשב"א להקל הנה לפמ"ש יש לומר דשם גוף האבעיא אם יכול לחזור הוא משום חזקת ממון דמסתמא לא רצה שיהיה עני כשיעמוד ויעזוב נפשו לשאול לחם ומזון וא"כ כיון דגם הספק הוא בשביל חזקת ממון לא שייך לומר דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקת ממון דגוף הספק לא נצמח רק מחמת חזקת ממון אבל ביד לצדקה דמתורת איסור באנו עליו ובזה בודאי לא מועיל חזקת ממון וז"ב. ובזה מיושב גם קושית הש"ך שם דהרשב"א סותר עצמו דביש יד לצדקה פסק תיקו ולחומרא ולענין שכ"מ שהקדיש נכסיו פסק קולא לנתבע ולפמ"ש אתי שפיר ודוק היטב וע"ש בבר"י מה שהאריך בדברי הרמב"ן ולפמ"ש אתי שפיר ולא הארכתי בזה כי כתבתי לפום רהיטא.