שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ד (י״ד)

והנה במ"ש סי' ק"ח ס"א בהג"ה וה"ה לבשר בחלב צ"ע דלפענ"ד בב"ח גרע טובא דהרי עכ"פ אינו דרך בישול ואינו רק מדרבנן דהרי צלי עצמו אינו רק דרבנן לדעת הרבה אחרונים ומכ"ש הריח מצלי דבבישול לא שייך ריחא גם במ"ש וכן אם עכו"ם אפה פת דלפענ"ד כ"ש הוא דבאיסור יותר שייך ריחא מלתא מבב"ח וכמ"ש וצ"ע. והנה לענין אי אסור לכתחלה בריח ומטעם דהוה כמבטל איסור כתב בישועות יעקב שם דכל דריחא לאו מלתא וא"א לבא לידי נו"ט שוב לא שייך לאסור משום דהוה לבטל איסור דהא אינו אסור כלל דהו"ל כקדירה שמשתמש בשפע ע"ש ועיין בשו"ת צמח צדק סי' פ' שם מבואר כעין סברא זו אבל הוא לא ס"ל כן וצ"ע. והנה במ"ש הלא מראש בדברי הש"ע סי' ק"ה דאם אין ידוע איזה מהן כלן מותרות דחד בתרי בטל והש"ך תמה מ"ש רישא מסיפא וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה עפמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ק"ט דאף דאיסור בטל ברוב היתר היינו כשההיתר הוא היתר ברור אבל כשהוא ספק היתר לא שייך ביטול ולפ"ז כשיש ספק על כלן אולי נגעו א"כ לא שייך ביטול דכל אחד בספק עומד ולא שייך ביטול משא"כ כשידוע שלא נגע רק באחת רק שא"י באיזה שפיר שייך ביטול ודו"ק. והנה בענין אפשר לסוחטו לכאורה הי' נראה לפענ"ד דאדרבא בשאר איסורים מהראוי לאסור יותר מבב"ח דהנה ענין אפשר לסוחטו אף אם נימא דלא אפשר לסחוט שיצא כלו אבל מכל מקום זה ודאי דאפשר לסחוט עד שיטעמנו קפילא ויאמר דאין בו טעם האיסור ולפ"ז הרי הר"ן ביאר הטעם דבשאר איסורים נ"ט בר נ"ט אסור ובב"ח מותר משום דבב"ח טעם קלוש א"י להתחיל שם איסור בב"ח משא"כ בשאר איסורים כל שכבר אסור אף שלא נשאר בו רק טעם קלוש מכל מקום איסור נשאר כיון שכבר נאסר ע"ש ולפ"ז גם באפשר לסוחטו בשלמא בב"ח כל שנסחט עד שאין בו טעם מורגש והרי דרך בישול אסרה תורה והרי יצא הטעם וא"כ שוב אין מקום לאסור משום בב"ח כיון דכל חד בפ"ע היתר הוא משא"כ בשאר איסורין ניהו דאינו נשאר טעם מורגש אבל לא גרע מטעם דנ"ט בר נ"ט דאסור בשאר איסורין וא"ל דא"כ לעולם תאסר בשאר איסורין אף שיש ששים דמכל מקום נשאר האיסור דזה אינו דסוף סוף כל שאין בו טעם א"י לאסור דהא נתבטל באותה חתיכה ואי אפשר לצאת ממנה ולאסר אחרות משא"כ באותה חתיכה נשאר איסור אבל באמת זה אינו דכל שלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורין וא"כ גם אותה חתיכה שקבלה טעם שוה לשאר חתיכות ואם נתבטל הטעם בתוך החתיכה למה יאסר אותה חתיכה ושאני נ"ט בר נ"ט דמכל מקום נשאר טעם קלוש אבל כל שבטל בששים א"כ נתבטל הדבר במציאות ושוב אי אפשר לאסור כל החתיכה מפני שיש בה משהו איסור פשיטא שלא יגרר כל החתיכה המותרת בשביל משהו איסור שיש בה שאין בה טעם מורגש כלל וז"ב ופשוט משא"כ בב"ח דחנ"נ א"כ גוף הבשר נעשה נבלה וא"כ כל שכבר הי' בה טעם האוסרה ונעשה נבלה כל הבשר וא"כ פשיטא דאף דאפשר לסוחטו מ"מ אסור ואדרבא בב"ח מהראוי לאסור דמה יועיל טעימת קפילא והרי כל חדא בפני עצמה שרי ואפ"ה אסרה תורה כל שנתחברו ונעשה יחד חתיכת נבלה וא"כ מה בכך שאח"כ נסחטה ואינו מרגיש בה טעם חלב מ"מ הבשר בעצמו נ"נ והרי מרגיש טעם בשר נבלה וז"ב ויש להאריך בזה בדברי הרשב"א והטור סימן ק"ו ומיושב בזה קושית הכרו"פ שם דמה תלוי חתיכה נ"נ באפשר לסוחטו ולפמ"ש הדבר ברור דכל שאינו נ"נ הרי כל שאפשר לסחטו והקפילא טועם שאין בו טעם למה תאסר וע"כ דנ"נ וא"כ הרי ע"כ טועם טעם איסור וז"ב כשמש ועיין ש"ך סימן ק"ה ס"ק י"ז מ"ש בשם המהרא"י דהו"ל כאלו בא אליהו ז"ל ואמר לנו מן הבשר זה חתיכה קטנה שאין בה שום חלב והוה שרי וכתבתי על הגליון דאף דאפשר לסוחטו אסור בב"ח היינו לענין טעימת קפילא אבל אם יבא אליהו ויאמר שנסחט ממנו לגמרי מותר וכן משמע משו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' קנ"א הובא בביתה יוסף סי' ק"ו ועיין ט"ז וש"ך שם עכ"ל.