שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״א (ה׳)

ובזה פירשתי מה שכתב הטור סי' רס"ז שאין לומר בשבת שומר עמו ישראל שהשבת הוא השומר והקשו האחרונים דא"כ אמאי אומרים ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום ועיין בט"ז שם. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא כל המקומות שווים וא"כ אולי עדן חול וצריך שמירה ולכך אנו מבקשים ושמור צאתינו ובואינו שהשכינה לא זזה מישראל אף בשבת של חול וא"כ הקב"ה צריך שישמור אותנו אבל שומר עמו ישראל שקאי על כללות ישראל ובכלל יש שהוא באמת שבת להם וע"כ אין לומר שומר עמו ישראל ודוק. ועכ"פ נתבאר שצריך לקדש את השבת ודוק. והנה הע"ש כתב ס"ק יו"ד דבאמירה צריך לברך על כוס של קידוש והמג"א תמה עליו דא"כ למה כתב הרמב"ם דצריכין לברך בשתיה הול"ל דאף בקידוש צריך לברך וגם למה לא תירץ הכ"מ דזה הבדל שבין אמירה ללא אמר ע"ש. ולפענ"ד נראה דבאמת כל שאמר הב ונקדש וקדשו תיכף זה לא מסתבר כלל דיצטרך לברך וכמ"ש המ"א דלא הסיחו דעתם שהרי אמרו הב ונקדש וקדשו והע"ש מיירי שאמרו הב ונקדש ולא קדשו ועברו ושתו בלא קידוש וברכו בפה"ג דאז גם שקדשו אח"כ מכל מקום צריך לברך שהרי כבר הסיחו דעתם במה שאמרו הב ונקדש ולא קדשו וברכו בפה"ג שנית דאין לך היסח הדעת גדול מזה וז"ב כשמש לפע"ד: