שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ב׳

אמר לי מופלג אחד בטעם דתרי משהו לא אמרינן דהרי התוס' בע"ז דף ס"ו כתבו דכ"מ שמשהו אסור גם נו"ט לפגם אסור דמשהו הוה טעם פגום והרא"ש חולק ע"ז דמשהו עכ"פ אתי מטעם משובח משא"כ לפגם דהוא פגום ע"ש ולפ"ז בשלמא המשהו הראשון אתי מטעם משובח אבל המשהו השני אינו משובח והוה כמו נו"ט לפגם דהא הוא כמשהו ואני אומר דז"א דהא באמת במב"מ לא נרגש הטעם דהא גם ההיתר הוא הטעם הלז וא"כ המשהו הראשון ג"כ אינו בא מטעם משובח דהא הטעם בא מההיתר ולא נרגש הטעם ואפ"ה אסור וה"ה במשהו השני' ולפ"ז בחמץ בפסח דאסור במשהו אפילו בא"מ בזה שוב יש לומר דמשהו השני הוא לפגם ובאמת גוף דברי התוס' דמשהו הוה כמו לפגם לפענ"ד הרי קי"ל דכל שאינו לפגם ולא לשבח אסור ועיין בש"ך סי' ק"ג והרי משהו ניהו דאינו לשבח אבל לפגם אינו וז"ב ופשוט. ובהא דאמרו בחולין דף ק"ח גדי אסרה תורה ולא חלב והנ"ל רצה לתת טעם לזה ואני השבתי בפשיטות דלפמ"ש הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים הובא בב"י סי' צ"ח ובתוס' ע"ז דף ס"ז דטעם כעיקר בב"ח היינו מה שהבשר נו"ט בחלב אבל החלב בבשר הוה ממש גמור ולפ"ז ז"ש כיון דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ואמרינן דרך בישול אסרה תורה ולכך גדי אסרה תורה דקבל מהחלב ממש ולא להיפך החלב מהגדי זה לא קיבל רק טעם וס"ל לרב דגם בב"ח לא אסרה תורה טעם כעיקר להס"ד שם ודו"ק: