ואגב אומר דמדברי התוס' שם משמע דאם ספק לו איזה יום הוא יוה"כ כגון שהולך במדבר צריך לעשות שני ימים מספק וזה דבר חדש ועיין סי' תרכ"ד במ"א. הן אמת דלפ"ז צ"ב דא"כ גם בט"ב למה ניקל בספיקו דניהו דספיקא דרבנן להקל מ"מ הא ניקל בשתיהן ובכה"ג לא אמרינן ספק דרבנן להקל וכמ"ש הר"ן לענין הסיבה ועיין מלמ"ל פ"א ממגילה מ"ש בזה ולפי דבריו יש ליישב דעיקר הכוונה דכל שעשה כבר יום ראשון מספק שמא היום ת"ב שוב יצא ידי חובתו ומהראוי שיפטר אח"כ. אבל זה אינו דזה דוקא שם דתקנת חכמים במקומה והיינו כשהי' ספק אם אקבע ביום זה אבל כאן שזה הולך במדבר וספק לו על גוף הקביעות לא שייך בזה ספק דרבנן לקולא וגם לפמ"ש למעלה דדוקא בה"ש שייך להקל ושוב בזה קשה דלא שייך בזה ספק דרבנן להקל דא"כ אתה מיקל בשניהם ואף דיש לומר ביום ראשון בה"ש שלו הוה ס"ס אבל ביום שני לא יהיה רק ספק אחד ובאקבע איסורא להחמיר אבל אכתי אינו ברור הדבר. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת גם ט"ב ברצו תליא מלתא ורק דקבלנו עלינו ועשינו חובה א"כ י"ל דבכה"ג דאזל במדברא ויש לו ספק בכה"ג בודאי לא קיבל עליו לעשות לחומרא שתי ימים דהוה סכנת נפשות ובזה בודאי ספיקא להקל ועיין ט"ז סי' ת"ר ודו"ק היטב וראה זה חדש הוא. ובמ"ש למעלה דבה"ש לא מקרי חתיכה משתי חתיכות יש מקום ליישב קושית התוס' בעירובין דף מ"א ד"ה אי אתם שהקשו דהא שמואל ס"ל דבה"ש דת"ב מותר.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (כ״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
