שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (כ׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דבהוריות שם אזלינן לר' יוסי דבה"ש כהרף עין ובכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקה. ובזה מיושב קושית המהרש"א ברש"י במ"ש דליכא למימר שמא משחשיכה נתכפר לו שהרי בה"ש כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם הוא מן היום או מן הלילה ותמה המהרש"א דאכתי למה תולין כפרתו ביום טפי מבלילה ולפמ"ש יש לומר דבאמת זה שכוון רש"י דק"ל מה ראיה משם דהא שם אקבע יומא וא"כ אין ראיה דבה"ש ספק הוא ותלינן ביום וע"ז כתב רש"י כיון דבה"ש הוא כהרף עין א"כ ע"כ מה שנתכפר לו הוא שאין בו צד חיוב מעליא דלא אמרינן שמא משחשיכה נתכפרה לו מספק ולזה הביא רש"י ראיה דמשום שהוא ספק ואפ"ה לא חיישינן שמא לילה היא שהרי בה"ש כהרף עין וא"א לומר דמשום דאקבע יממא תלינן ביום ורק משום דמספק לא חיישינן ה"ה בזה ולפ"ז יש לומר דספיקו של המג"א הוא רק בשבות דבהשמ"ש לר' יוסי דלא שייך לאוקמא אחזקתי' ולפ"ז יש לומר דבעירובין דף ל"ד דאזלינן בודאי לר' יהודה דהרי אמרו הואיל ויכול לעמוד על בה"ש ועיין תוס' שם וא"כ בודאי גזרו על שבות בה"ש דמוצאי שבת ושפיר אמרו גזירה משום יו"ט שאחר שבת דבזה ודאי מודו דגזרו על שבות בה"ש ומיושב קושית התוס' בהגהה שם בעירובין דשפיר אמרו גזירה משום יו"ט שאחר שבת ודו"ק. ולכאורה קשה בהא דאמרו בפסחים דף נ"ד אין בין ת"ב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר ורצה לאוקי בה"ש ודחה דבה"ש אסור רק בקביע דירחא ספיקו מותר וקשה טובא דאמאי יהיה ספיקו דת"ב בה"ש מותר להס"ד והא אקבע איסורא והרי לשיטת רבינו זה מקרי אקבע איסורא דאף בע"ש בה"ש מקרי אקבע איסורא וא"כ אף בדרבנן קי"ל דספיקו אסור כל דאתחזיק איסור כמבואר ביו"ד סימן ק"י והרי אקבע איסורא הוה כאתחזק איסורא ובפרט דת"ב הוה ד"ק ובודאי ספיקו להחמיר באקבע איסורא ואף אם נדחוק דכאן לא שייך אקבע איסורא דהא תוס' מותר ואין תוס' לת"ב וגם קדושת ת"ב שיהיה נמשך עליו גם בה"ש לא שייך בזה מ"מ אכתי קשה דבקביעא דירחא כל דלא בקיאינן מהראוי להחמיר בספקו דכאן הספק על היום אם בזה היום או בזה והו"ל כחתיכה משתי חתיכות דמקרי אקבע איסורא והיא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דמיירי לענין בה"ש הראשון דבזה מותר בקביעא דירחא אם נסתפק שמא מחר מותר עכ"פ בה"ש דאף דנימא דבה"ש ספיקו אסור אבל כאן שיש ספק אם אולי אין זה היום כלל אסור א"כ הו"ל כעין ס"ס ספק שמא עדן יום הוא ואת"ל שהוא לילה שמא אותו יום אינו ט"ב ובכה"ג לא חייב אשם תלוי לשיטת הרמב"ם בפ"ח משגגות ועיין לח"מ שם דלא ס"ל בזה כשיטת התוס' דגם בס"ס מביא אשם תלוי ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בפסחים שם ד"ה לקביעא דהקשו דמשמע דנחלקו דוקא לקביעא דירחא הא לשאר דברים שווים והא יוה"כ תוספת אסור מן התורה ובט"ב תוספתו מותר. ולפמ"ש יש לומר דזה ממילא שמענו דאם נימא דגם בט"ב תוספת אסור שוב גם בה"ש דספק דקביעא דירחא ג"כ יש לאסור דעכ"פ בה"ש הו"ל תוספת עכ"פ ואקבע איסור ועיין בר"ן בביצה פ"ד וע"כ דתוספתו אינו אסור ודו"ק היטב.