שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (י״ט)

ובזה יש לומר דבר נחמד הא דמשני גזירה משום יו"ט שאחר שבת ולא אמרו באילן ג"כ גזירה משום יו"ט שאחר השבת. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין דאיך שייך לגזור אטו יו"ט אחר השבת והא ביו"ט אחר השבת ג"כ מהראוי לומר דיו"ט הוא דקדושת יו"ט עדיף לי' דהיא קדושת תורה הנמשכת כמ"ש אך זה אינו דפשיטא דאיסור הוצאה שהוא מן התורה לא נפקיע קדושת שבת משום יו"ט וקדושת שבת חמורה רק לענין שבות דאינו רק דרבנן בזה שפיר מקילין דיותר טוב לומר שיש עליו קדושת יו"ט ויש עליו קדושת תורה משנאמר דקדושת שבת עליו והשבות אינו רק דרבנן וז"ב וגם התוס' תירצו כעין זה אבל לא דבריהם דברי כמו שיראה המעיין. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הכו"פ בבית הספק סי' ק"י על דברת הר"ן בסוכה דלכך אתרוג בשמיני מותר משום דאי אזדמן לי' אתרוג בבה"ש לא מברך והקשה הר"ן אמאי לא צריך למשקל מספק וכתב דכיון דאינו רק מדרבנן בשאר הימים הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכתב הכו"פ דהא הו"ל אקבע איסורא הא בה"ש אקבע איסורא ואסור. ולפמ"ש אתי שפיר דהא מקרי אקבע איסורא דיום השמיני דהקדושה נמשך והולך משא"כ של שביעי דהלך קדושתו וכמ"ש. ובזה מיושב היטב הא דהקשו האחרונים דאמאי בהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דאוכל כל אחת ביומו והא עכ"פ ביום ראשון יקשה קושית הר"ן דהא אי מזדמן בה"ש מברך ולא שייך לומר דהו"ל ספק דרבנן דביום א' הוא מן התורה ובחידושי כתבתי בזה הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דגם כאן לא מקרי אקבע איסורא דיום שני דקדושתו חמורה עדיף מיהו יש לפקפק דלענין גוף הנטילה היא מה"ת ועכ"פ דבר זה שחידשתי דיו"ט אחר השבת מקרי אקבע איסור של יום שני הוא דבר חדש וצ"ע בזה. והנה במה שהקשיתי למעלה דבה"ש נוקי בחזקת היום דאקבע היתירא לשיטת התוס' לפענ"ד נראה דזה תלוי בשיעור בה"ש דלר"י דס"ל דספק בה"ש הוא משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין ובה"ש ספק מן היום ספק מן הלילה ספק כלה מן היום ספק כלה מן הלילה כדאמרו בשבת דף ל"ד ולכך שפיר שייך לאוקמא בחזקת היום דהא יש בו מן היום ומן הלילה דספק הוא שמא חציו מן היום וחציו מן הלילה ואם כן שייך לאוקמא אחזקתו אבל לר' יוסי דאמר בה"ש כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ לא שייך לאוקמא אחזקת היום דהא כמו שאתה מסופק שמא יום הוא כמו כן אתה מסופק שמא כבר לילה הוא וגם הלילה היא אקבע דהא אתה מסופק שמא יום הוא ושמא לילה היא וא"כ אותו הרף עין אם אתה מסופק שמא כלו לילה שוב לא שייך לאוקמא אחזקת יום דהא אקבע שניהם יום ולילה. אמנם זה אינו דהא גם בבה"ש דר' יוסי איכא לספוקי שמא מן היום ומן הלילה יש בו וכמ"ש התוס' בשבת שם ד"ה ור' יוסי ע"ש דלכך הוה ספק לטומאה ולקרבן (וקצת צ"ע ממ"ש התוס' שם בד"ה ספק דבה"ש דר' יוסי לית ביה כשיעור שלש ראיות וצ"ע בר"ש במס' זבין) ועכ"פ גם בזה הוה ספק שמא מן היום ומן הלילה ושייך לאוקמא אחזקה. אך נראה להיפך עפמ"ש התוס' בכתובות דף כ' גבי נכסי דבר שטיא דלא שייך לאוקמא אחזקה עכשיו כיון דעתים חלים ועתים שוטה אין ראיה ממה שהוא עכשיו ולפ"ז לר' יוסי דס"ל דהוא כהרף עין א"כ לא שייך לאוקמא אחזקת יום כיון דאחר יום הוא לילה א"כ מה חזית לאוקמא על יום אוקמא אחזקת לילה וא"ל דספק שמא מן היום ושמא מן הלילה דכיון שהוא רגע אחת ויש בו מן היום ומן הלילה וא"כ הוה כעתים חלים ועתים שוטה דלא שייך לאוקמא אחזקת שהוא עכשיו דהא עשוי להשתנות ברגע הלז אבל לר' יהודה דהוא כשלשה חלקי מיל וא"כ יש בו מהשיעור שראוי להסתפק לא שייך לומר דהוה ספק דמהראוי לקבוע בחזקת יום דעכ"פ כיון דאיכא ספק שמא מן היום הוא ויש בו כשיעור מן היום וא"כ ראוי לאוקמא בחזקת יום שכבר הי' כנלפענ"ד דלא שייך בזה לומר דעשוי להשתנות כיון דע"ז אנו דנין שמא לא התחיל עדן להשתנות דבשלמא בבה"ש דר' יוסי דהוא כהרף עין א"כ ודאי עשוי להשתנות כמו רגע ולא שייך לאוקמא אחזקי' ובפרט לפמ"ש הר"ש פ"ק דזבין משנה וא"ו דלר' יהודה ור' נחמי' יש להסתפק על בה"ש דידהו או כלו יום או כולו לילה או חציו יום או חציו לילה אבל לר"י דאמר כהרף עין יש להסתפק על כל משהו שבו אי כלו יום או כלו לילה או מחציתו יום ומחציתו לילה ע"ש וכיון דעל כל משהו יש להסתפק שמא יום ולילה מעורב וא"כ שוב לא שייך לאוקמא אחזקי'. ובזה ממילא מיושב מה שהקשיתי לשיטת התוס' דבה"ש דמו"ש מקרי אקבע איסורא א"כ לכך אינו מביא קרבן מספק דאקבע יום.