והא דפריך הש"ס בתמורה דף י"ז ע"ב אי דעולה זכר ולאו בר אולודי ולא אמרינן דחוששין לזרע האב היינו דזה שהוה קדש וחייב להביאו להקריבו הוה ג"כ כמו איסור והו"ל זוז"ג. ובזה מיושב הא דאמר שם אי דאשם הא לרעי' קאי והקשו בתוס' דהא אשם ג"כ מן הזכרים בא ולפמ"ש אתי שפיר דבאשם כיון דלרעי' קאי שוב משכחת לה גם בזכר וכמ"ש ודו"ק ולשיטת ר"ת שמביא התוס' שם וביתר ביאור בנזיר דף כ"ה דהל"מ הי' כל שבחטאת מתה באשם רועה פשיטא דמקרי היתר בהיתר דהא דהוה לרעי' אינו רק דרבנן ודו"ק. ודרך אגב אומר דמהא דאמר הש"ס ודלמא מיעוטא הוי לא מצית אמרת דכתיב ואין העם מכירים וכו' ומשמע דרובם הי' בא"י.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.