שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (י״ד)

וכעת ראיתי באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ל"ג שהרגיש ג"כ על השעה"מ בזה אמנם בגוף קושית השעה"מ נראה לפענ"ד דלק"מ דבאמת אמרינן ניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה וכבר האריך בזה הפר"ח באו"ח סימן תל"ז ואף לפמ"ש בשם המרדכי דדוקא מדעתו ניחא לי' אבל שלא מדעתו לא ע"ש וגם הוא בעצמו חולק דבהפסד מרובה לא שייך זאת ואמרינן דלא ניחא ליה הנה כאן באמת הקטן נותן מדעתו ורק דמן התורה אין נתינתו כלום דאמרינן דאין דעתו שלימה ולפ"ז לענין מצוה אמרינן דודאי ניחא לי' לקיומא מצוה בממוני' ודעת שלימה יש בדבר וכל דרבנן תקנו דמועיל מכירתו ונתינתו ואמדו אותו גם בממון יש לו דעת שלימה ומשום דטבא ליה עבדו לי' שיהיה יכול לסחור א"כ מכ"ש דלענין מצוה אמדינן דעתיה דודאי ניחא לי'. שוב נזכרתי שגדולה מזו מצינו במי שנשתטה או שנתחרש שב"ד פוסקין עליו צדקה וביאר הכ"מ פי"א מנחלות הי"א משום דניחא לי' לאינש לקיומא מצוה בממוניה אמרינן דודאי ניחא ליה ומזה לכאורה סתירה לדברי המרדכי דשלא מדעתו לא אמרינן דניחא ליה לקיומא מצוה בממוניה. מיהו יש לומר דשאני צדקה דאדם משועבד לעשות צדקה וכמ"ש הכ"מ א"כ בודאי ניחא לי' וגם כאן אף דאין ממשכנין כיון דהוא נותן מעצמו רק דמדאורייתא לא מועיל א"כ כיון דמדרבנן מועיל שוב אמרינן דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוניה וגם אין לו הפסד כיון דרבנן באמת תקנו שיהי' מועיל מתנתו וא"כ אליו א"צ להחזיר א"כ למה לא ימסור לציבור יפה וז"ב ופשוט. ובזה יש להחזיק גם דברי השעה"מ שכתב דמן התורה ברובא בטל ואף דממונא לא בטל מכל מקום הא בביצה דף ל"ח חילקו בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין וא"כ כל דדרבנן תקנו שיהי' מועיל מכירתו ומתנתו שוב אין לו תובעין ושפיר בטל מה"ת ואף דמה"ת ל"מ מתנתן וא"כ מה"ת לא בטל כל דרבנן עשו דמתנתו מתנה הוה המעות הפקר ואין לו תובעין ושוב בטל מן התורה וז"ב ודוק. אחר שכתבתי זאת נזכרתי שזקני הגאון בעל שער אפרים הקשה מדברי הר"מ הנ"ל גבי נשתטה וכתב כמ"ש ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה אמרתי כן: