שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ה׳)

ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התוס' דהיה יכול ר"ת לשלוח הרשאה ע"י נכרי והי' מקנה בחליפין. והדבר יפלא דלמה נקטו דוקא שהיה עושה הרשאה ע"י חליפין ואף דמעשה שהי' כך הי' אבל למה להם לבאר זאת. ולפמ"ש יש לומר דבאמת בנכרי עיקר קנינו במשיכה ורק דחליפין דהוא קנין נוסף דקונה בשניהם נראה לפענ"ד דדוקא במקום שאין לו מה למשוך הוא דחידש ר"ת דמועיל חליפין מידי דהוה אאם אין לו מה למשוך דקונה בכסף וא"כ בהרשאה דלא שייך כסף חליפין במקום כסף אבל בדבר דשייך משיכה ל"מ חליפין כלל ובשדה עפרון דלא שייך משיכה שייך חליפין ומועיל כמו כסף אבל כל ששייך משיכה ל"מ חליפין וז"ב ובזה מיושב היטב קושית הש"ך דא"כ בהנך סבוייתא אמאי לא אמר רב דלקני בחליפין ולפמ"ש אתי שפיר דשם רב אשי דמביא מהך דרב דשם יש מקום למשוך ואם כן שפיר מוכח דאין משיכה בנכרי קונה דאל"כ הי' מועיל משיכה ושוב כיון דיש מה למשוך ל"מ חליפין בעכו"ם וגם מה שמקשה מבכור דנחלקו הפוסקים אי קונה בכסף או משיכה למה לא יקנה בחליפין ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש לו מה למשוך ל"מ חליפין ודוק. ובזה נסתר גם הראיה משו"ת מהר"מ מינץ סי' ה' דהוא קאי לענין בכור ושפיר כתב דל"מ חליפין בנכרי ותדע דאל"כ תמי' גדולה על מהר"מ מינץ שהביא כן בפשיטות ולא הזכיר כלל דברי ר"ת דמועיל חליפין בעכו"ם ולפמ"ש אתי שפיר ודוק. ועכ"פ מ"ש הדגול מרבבה סי' תמ"ח דיש מקום למכור חמץ ע"י חליפין דמועיל בעכו"ם ולפמ"ש מה שלא נשתמשו הפוסקים בזה משום דכל שיש מקום למשוך ל"מ חליפין בעכו"ם וע"כ נראה מה שהאריך הקצה"ח סי' קצ"ד דא"י למשוך כל חביות וחביות היאך נעשה במכירתו ולפמ"ש י"ל דאולי במקום שקשה למשוך הו"ל כאין לו מה למשוך דמועיל חליפין. אך חלילה להקל בזה מאחר שהוא דבר חדש ויש לצרף לסניף כגון שהוא בספינה החמץ וא"א לו למשוך או שהוא מוסגר ביד המושל כעובדא שבא לידי ששר המרינה עשה בעשלאג על יי"ש של ישראל והי' החמץ בפסח ביד השר ובכה"ג יש מקום להקל על ידי חליפין ודוק ולפי"ז לשיטת רש"י יש לומר כיון דנכרי בכסף שוב אין חליפין קונין דכל שיש לו קנין כסף א"צ לחליפין ודוק. ובגוף ראיית הקצה"ח לדעת הרשב"א הנ"ל נראה לפענ"ד לדחות דבאמת כל טעמו של הרשב"א הנ"ל הוא משום דכלי לפי שמלאכתו חשוב הוה כשוה פרוטה אם כן שפיר קאמר בש"ס דחליפין הוה בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה דלא שייך לומר דהא חליפין כגון בכלי מועיל גם בקדושי אשה דזה אינו דהרי כל הטעם דמועיל בקדושי אשה הוא משום דראוי למלאכתו וחשוב כפרוטה ויתר משו"פ וא"כ עכ"פ פחות משו"פ לא מקניא נפשה אבל חליפין איתנהו בפחות משו"פ ואף שבאמת מלאכתו אינו חשוב שו"פ אפ"ה שייך חליפין בגוה וכמו בתפס במקצת כלי דבחליפין לא בעינן שווי ממון כלל רק כלי וז"ב מאד. ובזה מיושב קושית הקצה"ח מהא דאמרו בקדושין דף י"ג כי תניא האי בחליפין דתניא קונין בכלי אעפ"י שאין בו שו"פ הרי דדוקא בחליפין מועיל משא"כ בשאר דברים ולפמ"ש אתי שפיר דשם דהכלי אין בו שו"פ א"כ רק לענין חליפין מקרי כלי לא לענין קדושין ובזה יש ליישב גם קושית מעלתו ועיין באבני מלואים סי' ל"א מ"ש ראיה מציפתא דאסא דהוה כלי ולפמ"ש אתי שפיר. ובזה יש ליישב מה דקי"ל בהא דחשיב במשנה בב"מ דף נ"ה חמשה פרוטות הודאה וקידושי אשה וקשה היאך תני להו בהדדי והא בהודאה דוקא במעות הוא פרוטה ובכלי סגי בכ"ש ובקידושין בעינן שו"פ אף בכלי ולפמ"ש אתי שפיר דגם בהודאה בעינן שיהיה הכלי ראוי למלאכתו דשו"פ וא"כ הו"ל שו"פ. והנה לכאורה קשה לי לפרש"י דחליפין אתנהו בפחות משו"פ וקידושי אשה לתנהו בפחות משו"פ היינו משום דגנאי היא לה אבל אם רצתה היתה מקודשת דבקפידתה תליא מלתא אם כן יקשה קושית התוס' בגיטין דף י"ב דאמאי לא תני גם המקדיש בכלל חמש פרוטות ול"ש תירוצם דאין דעתו להקדיש פחות משו"פ אבל אם רצה הי' רשאי דגם בקידושין הוא כן דרק מקפדת על שו"פ ואם רצתה היתה מתקדשת גם בפחות משו"פ ואפ"ה תני לה וצ"ע. ומדי דברי זכור אזכור במ"ש בב"ק דף ק"ו ע"ב אין בו למשמרת יהויריב ויש בו למשמרת יהודעה ונסתפקתי אם יוכל משמרת בכה"ג לומר לדידן שוה לנו כגון אם יתן להם שו"פ פירות וכדומה דהרי הר"ן כתב בפ"ק דקידושין דלענין לעשות ממון מה שאינו ממון ל"ש לדידן שוה לנו וכאן אינו מגיע לכל אחד שו"פ או דלמא כיון דבכללות הוה ממון שוב יוכלו לומר לדידן שוה ולפ"ז יקשה מה קאמר שם דלא חזי לי' לידעי' והא חזי לי' ע"י שיאמרו לדידן שוה לנו וצ"ע בזה. אך נראה דסברת לדידי שוה לי הוה כאילו מחל לו וקיבל זאת בדמים שיהי' ראוי לקבל ולפ"ז זהו בכל ממון דעיקר הקפידא הוא בשביל המקבל אבל כאן דבעינן כפרה וכבר כתבו התוס' שם דבכסף כפרה לא מועיל מחילה ובתשובה הארכתי משום דהתורה רצתה בכפרתו של זה והיאך ימחול כפרתו של זה ודלא כהפ"י שם ולפ"ז גם לדידי שוה לי לא שייך בזה דמה מהני מה שהכהן מוחל סוף סוף לא קבל דמים ולא נתכפר לזה וז"ב לדעתי.