שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ה׳)

והנה לכאורה קשה לי על מ"ש הר"ן בשם אחרים דגבוב ביו"ט אף דהוה מעמר מותר לצורך יו"ט כמו בקיעת עצים או הבערה דבשלמא הבערה התירו לגמרי אף שלא לצורך אבל בקיעת עצים דלא התירו רק ע"י שינוי כמבואר סי' תק"א ס"א וא"כ למה התירו לגבב בלי שינוי וצ"ל דזה מקרי ג"כ שינוי דאינו מגבב רק מה שלפניו. ובזה מיושב מ"ש הרמב"ם והטוש"ע דמגבב בשדה מה שלפניו ותמה הגאון בעל דגול מרבבה דמה היתר יש במה שלפניו דזה אינו רק אם החשד הוא בשביל שמגבב לצורך מחר אבל לרמב"ם דאיסור היא משום מוקצה ובשדה לא הי' דעתו אתמול אמאי מותר במגבב מה שלפניו הא מכל מקום מוקצה היא ולפמ"ש אתי שפיר דגם הרמב"ם יש לומר דס"ל כחלוקו של היש"ש ולכך בשדה דשייך משום מעמר ולכך לא התיר רק במה שלפניו דקדרתו מוכחת עליו והו"ל שינוי ומיירי באמת שהיה דעתו עליו. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי הר"ן הקשה דאמאי שרי לבקע עצים אף ע"י שינוי הא הוה מכשירין שאפשר לעשות מאתמול וכתב בשם הראב"ד כיון דא"א לבשל אם לא ע"י עצים עשו כדיכת מלח שהתירו בשינוי והר"ן בעצמו תירץ שכל שהוא נהנה מגופו של דבר הוה כאוכל נפש עצמו ועצים נהנה בעצמותם שעושה מדורה ואף לבשל בהם שרי משום מתוך ע"ש ולפ"ז זהו לענין בקיעת עצים לבשל בהם שייך הנך תירוצים אבל לגבב עצים מן השדה דכעת אינו נהנה בהם ולמה התירו כיון דאפשר לעשות מאתמול ועוד דגם בקיעת עצים גופא לא התירו רק משום שצריך למדורה ומדורה הותר משום מתוך ואיך נתיר הגבוב שהוא מעמר ע"י מתוך דהוה כבקיעת עצים ועיין ט"ז סי' תק"א ס"ק ב' בסופו.