שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ד

החילותי שנת תרכ"ו ללמוד מסכתא ביצה. בתוס' ד"ה ביצה שנולדה במ"ש להקשות דלמה לא תני אוסרין ומתירין וכתבו דה"א דמתירין היינו בטלטול אבל באכילה אסור כדאמרו בביצה דף כ"ד מותרין לקבל אבל אסור באכילה מכאן מבואר כשיטת היש"ש דאף אם אסור באכילה אבל בטלטול שרי והביא מהך דביצה דף כ"ד הנ"ל ובט"ז סי' ת"ה האריך לדחות זאת ובמחכ"ת הרי התוס' כתבו בהדיא דה"א דמתירין היינו בטלטול ובאכילה אסור והביאו ראיה מהך דביצה כ"ד ומוכח דהבינו כשיטת רש"י ולא כמו שנדחק הט"ז ואף דבאמת קי"ל דאף בטלטול אסור ביצה מ"מ עכ"פ הי' סברא לומר כן ובאמת הפ"י האריך כאן מ"ט דאסור בטלטול ועיין צל"ח וכבר כתבתי הטעם בזה באיזה תשובה ולא ידעתי מקומה וכעת נראה דלפמ"ש הרמב"ם פכ"ד משבת הי"ב בטעם דאסרו הטלטול בשבת זה ל"ש ביו"ט כ"כ אבל מכל מקום יש לומר דגם ביו"ט אסרו דגם ביו"ט נצטוינו לנוח ולשבות ומכ"ש לטעם הראב"ד דטלטול צורך הוצאה והרי גם ביו"ט כל שאסור באכילה וא"צ ליו"ט פשיטא דאסור להוציא לרש"י מדרבנן ולהתוס' מן התורה שוב אסור בטלטול ובאמת המקור שהוציא הראב"ד משבת קכ"ז שם קאי ביו"ט יעו"ש דלב"ש דאסור להוציא גם בטלטול אסור משום הוצאה ובאמת בחידושי כתבתי ליישב השגת הראב"ד דאדרבא דוקא ביו"ט שייך לאסור טלטול משום הוצאה דהא יש קצת הוצאות המותרות ושייך לגזור טלטול אטו הוצאה אבל בשבת דאיסור הוצאה הוא כולל לא שייך למגזר טלטול אטו הוצאה דהוצאה אסור לגמרי וכעין מ"ש התה"ד וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' תרי"ב דביוה"כ מותר ליגע באוכלין דלא שייך החשש שמא יאכל כיון דאסור בכל אוכלין אבל חמץ דיש מצה המותרת לא בדיל ושייך לגזור אטו אכילה ע"ש וה"ה כאן וא"כ בש"ס שם קאי ביו"ט שפיר אמרו דטילטול בשביל הוצאה אבל בשבת הוצרך הרמב"ם לטעם אחר ולכך אסרו בביצה לטלטל אטו אכילה אבל שם בנכרי שהביא דהוא דבר דל"ש שוב לא גזרו על הטלטול וז"ב. עכ"פ מבואר בתוס' כמ"ש היש"ש ובאמת לפענ"ד תמוה דרבי שמר הלשון של ב"ש דאמרו תאכל ולא אמרו מתירין כדי שלא נטעה דאסור באכילה ואילו ב"ה דקיי"ל כמותם נקט לא תאכל ונוכל לטעות דבטלטול אסור ולזה יש לומר דמכאן ראיה להיפך דכל דאסור באכילה שוב אסור בטלטול ולכך כל דב"ש נקטו תאכל בודאי מותר בטלטול וב"ה שפיר שנו לא תאכל וממילא אסור בטלטול ודו"ק. דף ג' אלא ספק טריפה הו"ל דבר שאל"מ וכו' הש"ך סי' ק"ב הקשה למה כתב דברי הרשב"א בלשון יש מי שאומר הא מבואר כאן דלא מקרי דבר שיש לו מתירין ע"ש וכבר כתבתי בזה הרבה. וכעת נראה דהנה כבר נודע קושית הצ"ץ סי' ס"ט בשם עבוה"ג דלמה ליה להרשב"א הטעם דאין המתיר עתיד בודאי לבא והא ממנ"פ אם תהיה טריפה אז גם כעת היא טריפה ושוב לא הוה דבר שיש לו מתירין. והנראה בזה דהנה כל שחיה י"ב חדש יוכל להיות שתעלה ארוכה ועיין בחולין דף נ"ז ע"ב כמה מעשיות שהעלתה ארוכה ונמצא שהיה דבר שיש לו מתירין וא"ל דאז ממנ"פ מותרת דזה אינו דבאמת יוכל להיות שהיתה טריפה רק דהעלתה ארוכה אח"כ בתוך יב"ח וא"כ קודם שהעלתה ארוכה היתה באמת טריפה ושפיר הוה דבר שיש לו מתירין ואתי שפיר דברי הרשב"א ומיושב קושית הצ"ץ ודו"ק.