שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קנ״ה

הנה היה אצלי ביוה"כ שעבר שני ילדים הנמהלים ואמרתי שיאמרו יום ליבשה והנה לפמ"ש המג"א סי' תקפ"א דא"א יום ליבשה בר"ה והטעם ביאר הלבוש דביו"ט צריך לסמוך גאולה לתפלה משא"כ בשבת ואף דיו"ט ג"כ אינו יום צרה עיין מחצית השקל מ"ש בזה בשם הלבוש מ"מ לפענ"ד ביוה"כ ודאי יכולין לומר יום ליבשה ומטעם דבאמת הלבוש נדחק למה א"א ביו"ט והלא יו"ט אינו יום צרה. אך לפענ"ד כיון דא"א בקיאין בקביעא דירחא וא"כ דלמא היום חול ולכך הוה יום צרה ואף לדידן דבקיאין בקביעא דירחא מ"מ משום גזירה דלמא אתי שמדא לכך מחמרינן ואף ר"ה לדידן עושין שני ימים מספק דלא כשיטת הרז"ה ועיין סי' ת"ר בב"י ולפ"ז יוה"כ דודאי בקיאין בקביעא דירחא שמנינו מיום ר"ה ואנן לא קי"ל להחמיר בזה לעשות שני ימים ועיין בב"י סי' תרכ"ד ומ"א שם וא"כ בודאי יש לומר דודאי הוה יום טוב ול"צ למסמך גאולה לתפלה וגם לפמ"ש הבאר הגולה בסי' קי"א דלכך ביו"ט צריך למסמך גאולה לתפלה והוה כשבת כנלפע"ד. שוב הוגד לי שגם הגאון ש"ב מוהר"ז ז"ל מבראד במטה אפרים כתב דבמקום שנוהגין לומר ביוה"כ יום ליבשה נהפכו מצולים אין חשש ולפענ"ד הטעם ברור כמ"ש ודו"ק ועיין מגן גבורים סי' קי"א מ"ש נגד השאגת ארי' ודו"ק: