שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״נ (ה׳)

והנה הר"ן הקשה מהפרשת תרומות ומעשרות דיכול לעשות ע"י שליח ואפ"ה מברך בלמ"ד וכתב כיון דצריך דעת בעלים דאל"כ לא מועיל דבעינן אתם גם אתם וא"כ מקרי אי אפשר לעשות ע"י שליח וצ"ב לפמ"ש הרשב"א בנדרים דף ל"ו דדוקא כשמפריש משל בעה"ב הוא דצריך דעתו אבל כשתורם משלו על של בעה"ב א"צ דעתו וא"כ משכחת לה ע"י שליח שלא מדעת בעה"ב וצ"ל דזה לא שכיח שיתרום משלו על של בעה"ב וצריך ביאור דא"כ בשחיטה דאפילו שחט אחר בלי דעת בעלים ג"כ כשר א"כ למה מברכין בעל וצ"ע. ובגוף קושית הר"ן מתרומות ומעשרות לפענ"ד כיון דזה אינו מצוה בפ"ע רק לתקן שיהיה מותר לאכול שלא יהיה טבל א"כ שפיר מברכין בלמ"ד דאינו רק תיקון הלאו ולפ"ז בשחיטה ג"כ יש לומר שאינו רק תיקון הלאו של אבמה"ח ועיין ט"ז סי' א' ביו"ד ודו"ק. ומדי דברי תמוה לי מ"ש בבכורות דף י"א דר"ה סבר דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי וכתבו התוס' דל"ד לתורם משלו על של חבירו דשאני התם דבעינן אתם גם אתם מדעתיכם אבל הכא לא כתיב בעלים והוא תימה דשם בתורם משלו על של חבירו לא שייך אתם גם אתם כמ"ש הרשב"א דדוקא בתורם משל בעה"ב שייך זאת וצ"ל דהתוס' מפרשי גם שם דאף בתורם משלו ג"כ אבעיא אי מועיל דאתם גם אתם אבל באמת בתוס' ישנים בנדרים שם כתוב ג"כ כמ"ש הרשב"א. וראיתי במלמ"ל פ"י מתרומות שהקשה על התוס' בכורות הנ"ל מה דמחלקי בין תרומה לפדיון דהא כל שליחות מתרומה ילפינן וא"כ בעינן כמו בתרומה אתם גם אתם מדעתיכם. ולפמ"ש לק"מ דבאמת בתורם משל הבעה"ב שייך אתם גם אתם אבל בתורם משלו על של בעה"ב בזה יש לחלק בין תרומה כיון דכתיב ביה אתם גם אתם יש לומר דאף בתורם משלו על של בעה"ב לא מהני משא"כ בפדיון דלא כתיב בעלים ול"ק קושית המלמ"ל הנ"ל אבל מה שהקשיתי קשה דהא גם בתרומה מועיל מה שתורם משלו על של בעה"ב לולא דניחא ליה לעשות המצוה בשלו כדאמרו בנדרים וצ"ל דהתוס' ס"ל דגם בתורם משלו כל דמצינו בתורם דהתורה הקפידה שיהי' בעלים תורמים אף בתורם משלו לא מועיל אבל בתוס' בנדרים לא כתבו כן וצ"ע. אמנם לפענ"ד בגוף קושית הרשב"א דבתרומה לא משום דניחא ליה אתינן עלה רק משום דבעינן אתם מדעתיכם לפענ"ד דהאבעיא הוא כל דניחא ליה הוה זכיה מטעם שליחות והוה כמו שעשאו שליח ומה דממעטינן מאתם גם אתם לדעתיכם היינו משום דאפשר דניחא לי' לקיים מצוה בעצמו ואין כאן זכייה ולא הוה שליחות אבל אם נימא דניחא ליה שוב הוה כשליחות וזה גופא האבעיא אי מה שהתורה אמרה אתם גם אתם הוא דוקא בשלא מדעתו או דוקא משום דלא ניחא לי' אבל אם היה ניחא ליה הוה ג"כ כמו ששלחו דזכייה היא מטעם שליחות או דלמא דזכיה לא הוה שליחות רק כזכות הוא והוה דינו כמו שלא שלח שליח ול"מ וא"כ מה דאמרו בחולין דאי שמע אחר ל"מ אף דניחא לי' היינו מטעם דזכייה אינו שליחות ועיין קצה"ח סי' ק"ה דכתב דזכייה לאו מתורת שליחות וא"כ כל דלא הוה כעשהו שליח אף דניחא ליה לא מהני דבאמת היה חפץ לחסר ממונו ושיעשה הוא בעצמו המצוה וא"כ זה גופא האבעיא אי זכיה מטעם שליחות ומועיל דהוה כעשאו שליח או דלא הוה כעשאו שליח וא"כ בחולין דעשה בהדיא לאחר לתרום והלך זה ותרם זה ל"מ דלא הוה כעשאו שליח ודו"ק. ובזה הי' מקום ליישב קושית התוס' בבכורות הנ"ל וכמ"ש ודו"ק: