שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קמ״ז

אמרתי לבאר מה שראיתי בבית מאיר באהע"ז סי' קס"ט סעי' מ"ם הביא דברי המרדכי שהקשה במעורב צחצוחי דם דלתבטל ברוב דדם מבטל רוק וכתב דכל שביאתו לעולם בתערובות לא בטל וע"ז הקשה מהא דמבואר ביו"ד סי' ק"ב דכל שלא הי' האיסור ניכר בטל ברוב. והנה כבר קדמו הכו"פ שם ובצל"ח פסחים דף ל"ג דדוקא כשההיתר ניכר קודם והאיסור לא ניכר הוא דשייך ביטול ומ"ש דלכאורה יש ראיה דלא שייך ביטול דאל"כ אמאי תרומה טובלת הא חטה אחת פוטרת הכרי וא"כ לתבטל ברוב וע"כ דכל שבא לעולם בתערובות לא שייך ביטול וע"ז הביא דברי הר"ן בנדרים דף פ"ד שכתב דלכך תרומה טובלת כיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם ע"ש. והנה בדברי הר"ן אורו עיני מ"ש בשבת דף מ"ג שאני טבל דמוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ולא נודע הסברא דהכי בשביל שיוכל לעבור יהיה חשוב מוכן וגם התוס' שם הקשו מ"ש מבכור דאמרו שאם עברו ובקרו אינו מבוקר ולפמ"ש יש ליישב דבאמת טבל עיקר האיסור משום דפתיכא ביה תרומה כדאמרו בנדה דף וא"ו וא"כ ז"ש דאם עבר ותקנו מתוקן דבאמת כל שלא תקנו מהראוי להתבטל ברוב ורק דסופו להרים לא שייך ביטול וא"כ כל שאם עבר ותקנו מתוקן שוב כעת בטל ברוב וא"ל דלא שייך ביטול שסופו להרים דזה אינו דאם יהי' מרים שוב לא שייך בו איסור טבל דאינו רק מחמת דפתיך ביה תרומה וכל שמרים התרומה שוב נשאר הנשאר חולין גמורים וא"כ ממנ"פ מוכן הוא ומן האמור אני תמה על הט"ז סי' קכ"ז ביו"ד שכתב לחלק בין טבל דא"נ ע"א ובין דניקור אינו אסור רק מחמת הגיד ושפיר ע"א נאמן משא"כ בטבל ועיין בנקה"כ שם והרי גם טבל אינו אסור מצד עצמו רק משום דפתיך בי' תרומה וא"כ דמי לניקור. אך לפענ"ד יש לומר בכוונת הט"ז דבאמת לפענ"ד לא שייך כלל בטבל ביטול ברוב דלפמ"ש הכנה"ג בסימן ק"ט דלא שייך ביטול ברוב היכא דההיתר גם כן אינו מותר בודאי רק שספק הוא וכ"כ בחוות דעת סימן ק"א דלא שייך ביטול ברוב כל שהספק על כל אחד שמא זה האיסור וא"כ גם בטבל כל שכל חטה וחטה יוכל להיות תרומה וא"כ איך שייך ביטול דלא מבורר איזה היתר ואיזה איסור וז"ב וא"כ דברי הט"ז נכונים דשאני ניקור דהאיסור ניכר אבל טבל אינו ניכר איזה היתר ואיזה איסור ובזה יש לדחות דברי הנקה"כ דשפיר יש חילוק בין טבל לניקור ודו"ק. נחזור לעניננו דלפמ"ש הר"ן היה מקום לבאר דברי הש"ס דאם עבר ותקנו מתוקן כמ"ש וגם לפמ"ש דלא שייך ביטול כל שלא ניכר איזה תרומה ואיזה חולין כ"ז שמעורב וגם זה יש להעמיס בדברי הש"ס דאם עבר ותקנו מתוקן דכל שהיה ניכר התרומה שוב ליתא על הנשאר שם טבל משא"כ בבכור דאם בקרו אינו מבוקר דהא לא נודע אם היה בו מום ונמצא שבתחלה היה אסור הן אמת דגוף הסברא היא תמוה דמה זו סברא דאם עבר ותקנו מתוקן ולא נימא כל מלתא דאמרו רבנן לא תעביד אף שעבד לא מועיל ומיהו שייך סברת מהרי"ט דמה נועיל בזה הרי כבר עבר. אך לפ"ז קושית התוס' שפיר דגם בבכור שאם עבר ובקרו הרי מה נועיל לומר שלא יאכל סוף סוף לא מתוקן איסור מיהו י"ל דשם אם נימא דלא יאכל שוב לא עבר כלום במה שבקרו דלא הוה כדן הדין דהא לא הועיל משא"כ בטבל היא דהגזירה משום ממצוא חפצך שלא יבא לכתוב וזה כבר עבר ומ"ש התוס' בשם רש"י גבי נפחת הבית דמדמה לטבל דעבר ותקנו מתוקן הוא ג"כ משום דשם ג"כ לא נועיל אם נימא דל"מ כבר עבר האיסור ואי אפשר לתקן האיסור אמנם מ"ש רש"י דבאיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי כמו בטבל הנה לפמ"ש בשם הר"ן ל"ש זאת אמנם באמת לא שייך ביטול כל דלא נודע איך האיסור הוא והנה מ"ש הב"מ דלא שייך ביטול שבא לעולם בתערובות הנה לפענ"ד אינו דומה להמרדכי דשם אי אפשר להפריד הדם מן הרוק והוא מעורב במציאות אבל הטבל ניהו דמעורב אבל אפשר להפריד התרומה מן החולין ולא שייך דברי המרדכי לזה ועיין מ"ש המשנה למלך פ"א ממשכב בשם הרב מוהר"י אלפנדרי מבואר היטב מ"ש לחלק ודו"ק: