שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן י״ד

הקשה אותי הרב מוהר"פ קארפ נ"י בהא דאמרו ד"ת שתוקי כשר מ"ט דרוב כשרין אצלה ומיעוט פסולין ואי דאזיל הוא לגבה כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דלמא אזלה היא לגבייהו כל קבוע מחצה על מחצה והתורה אמרה לא יבא ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא בקהל ודאי לא יבא הא קהל ספק יבא ומ"ט אמרו שתוקי פסול גזירה וכו' והקשה הכו"פ בסי' ק"י בכללי הספיקות דמה מקשה לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מותר ד"ת ורבנן הוא דאסרו א"כ גם כאן כן וכתב דהש"ס מקשה היכא דחזינן דאזל הוא לגבה והוה רוב ברור מ"ט אסרוה וע"ז הקשה דא"כ היאך יפרנס מה דאמרו לענין אסופי דד"ת כשר דהו"ל פלגא ופלגא ומ"ט אימר דשם ל"ש זאת. והנה יפה שאל וכמדומה שבספרי אחרונים הרגישו בזה ובאמת שדבריהם ג"כ מבוארים בחידושי רשב"א וריטב"א שכתבו דהא דצריך קרא דממזר לא יבא ממזר ודאי ולא ספק והרי איכא ס"ס ספק שמא אזל הוא לגבה ואת"ל דאזלה היא לגבי' אכתי ספק הוא שמא מכשרים הוא וכתבו דאיצטריך קרא היכא דראינו דאזלה היא לגבי' וא"כ ממילא ע"כ המה דאמרו רבנן הוא בראינו דאזל הוא לגבה דודאי מהראוי להתיר. אמנם באמת בגוף קושית הקדמונים היה מקום לומר כיון דכתוב ממזר ודאי וכל שיש ספק עכ"פ ממזר ודאי לא היה וא"כ אף מדרבנן שרי דרבנן לא אסרו רק בספק דמה"ת מותר שא"א לאסור מספק אבל כל דבעי ממזר ודאי וא"כ אינו מהראוי לאסור דהתורה אמרה דבעינן ודאי וכעין שכתב בשטה מקובצת ב"מ דף ז' דעשירי ודאי אף רוב לא מועיל דבעינן ודאי אמנם נראה דכשם דכל ספיקות דמה"ת מותר וחכמים יכלו לאסור ה"ה מה דבעי ודאי כל דאיכא ספק שמא אזלה היא לגבי' דבועל והו"ל קבוע כמחצה על מחצה א"כ כל דרבנן אסרו הספק נעשה כודאי ממזר והו"ל ממזר ודאי מדרבנן דחכמים עשו הספק כודאי וכמו בגבינת כותים דכל דחכמים אסרו הוה כודאי כיון דבלא"ה יש ספק ה"ה בזה דמה"ת הוה ספק שמא אזלה היא לגבי' א"כ כל שחז"ל אמרו שאסור נעשה כודאי ממזר ולכך הוצרך הכרו"פ לומר דהקושיא היא דכל דראינו דאזל הוא לגבה וא"כ הרוב לפנינו וא"א לומר ודאי אסור וכעין מ"ש התוס' לענין שני נזירים דכל דאחד ודאי טהור גם בר"ה טהור דא"א לעשות הספק כודאי דהרי אחד בודאי טהור וז"ב. אמנם זה בשתוקי דיש ספק שמא אזלה היא לגבי' דבועל וקבוע הוה כמחצה על מחצה אבל באסופי דהוה פלגא ופלגא אטו הוה בבירור ספק השקול רק דנגד מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהן יש נגד זה מיעוט רעבון ומיעוט פנויות אבל אינו ספק השקול וכעין מ"ש הריב"ש סי' שע"א לענין סמוך מיעוטא דמפילות למחצה זכרים ומחצה נקיבות זה הוא בטבע שכן יצר הבורא אבל שאר סמוך אינו ספק השקול וכל שאינו ספק שקול שוב ודאי אמרינן דממזר ספק לא גזור רבנן ודו"ק. והנה גוף הא דאמרו ממזר ודאי צריך ביאור דמה זו סברא דממזר ודאי בשלמא גבי עשירי ודאי יש לומר דהעשירי בה"א הידועה כמו דאמרו הירך המיומנת אבל ממזר מנלן דהוא ממזר ודאי והא אצטריך למכתב לא יבא ממזר ומנלן דדוקא הודאי. אמנם נראה דלשיטת הרמב"ם דספק מותר מה"ת ולמדו מכאן א"כ הכוונה דממזר ודאי דהיינו לאפוקי ספק משום דספק מותר מה"ת ובזה ל"ק קושיית הקדמונים דלמה לי קרא דהא הקרא אינו מיותר רק דממזר הוא דוקא ברור דספק מותר. עוד יש לומר דהנה ממזר היינו מאשת איש או מחייבי כריתות ובזה ליכא רוב כשרים זה נקרא ממזר ודאי אבל ספק ממזר כגון ספק בן תשע לראשון ובן שבעה לאחרון כיון דהספק שמא הוא בן שבעה לאחרון א"כ היה אז רוב כשרין אצלה. אבל הראשון יותר נוח דלהרמב"ם זה פירוש ממזר ודאי כיון דספק מותר ולשיטת הרשב"א דכל הספיקות אסורות צ"ל דממזר ודאי היינו מא"א וחייבי כריתות דאין רוב כשרים אבל כל שיש רוב יצא מכלל ספק ומותר דאינו ממזר דקרא דהא איכא רוב להתיר והרי רוב אינו רק ספק והתורה התירה ללכת אחר ספק בזה א"כ שוב אינו אסור הספק מה"ת וז"ב. והנה בהא דאמרו מאי אמרת דלמא אזלה היא לגבי' הו"ל קבוע ולכאורה תמוה דעכ"פ קבוע שאינו ניכר הוא וא"כ לא מקרי קבוע כמבואר בסי' ק"י ואף להב"ח דאוסר היינו רק מדרבנן ולא מן התורה. אמנם נראה דכל הטעם דקבוע שאינו ניכר לא מקרי קבוע היינו כיון דקבוע חידוש דמנ"ל שיהי' קבוע דוחה הרוב א"כ זה דוקא קבוע הניכר אבל קבוע שאינו ניכר שוב הרוב עדיף ולפ"ז זה כשיש רוב ברור אבל אם יש ספק שמא אין כאן רוב כמו הכא דאם היא אזלה לגבי' שוב לא התחיל הרוב ובכה"ג אף קבוע שאינו ניכר עכ"פ לא נתברר הרוב והו"ל כרובא דליתא קמן ושוב הקבוע אף שאינו ניכר מגרע הרוב שגם הרוב לא נתברר. ובזה יש ליישב קושית הקדמונים הנ"ל דלמה לי קרא דממזר ודאי ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הרוב אינו ברור כל שיש קבוע אף שאינו ניכר ודו"ק: