שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קל״ה

במה שאמרו בב"ק דף פ"ט כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואפסדינא להאי זבינא בידים לא אפסדינהו לכאורה היא שפת יתר ולפענ"ד דבאמת כל דלגבי בעלה ודאי מחלה א"כ לא חל המכירה כלל דהא הוה כאסמכתא דלא סמך דעתיה דהלוקח כלל דבשלמא כל שט"ח דמצי למחול סובר הלוקח דלמה ימחול ויהיה רשע אבל כל דלגבי בעלה ודאי מחלה א"כ לא סמך דעתו וצ"ל דכל דידע הלוקח מזה ומכל מקום קנה א"כ רצה לכנוס בקני' כזו וא"כ קנה כיון דידע שודאי תמחול ואפ"ה קנה וע"ז אמרו דמכל מקום אפסידא בידים לא אפסדו ולכך לא אמרו שתמכור דזה הוה כמפסיד בידים א"כ לא נוכל לפסוק כן דאף דהלוקח לא ירגיש בזה מ"מ הרי אנן מפסדינן בידים וזה לא נעשה ומיושב אם מכרה לשון דיעבד ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו דמתחייב מדינא דגרמי ולפמ"ש בכה"ג שבודאי תמחול ומ"מ רצה לקנות ל"ש דד"ג שהוא גרם לנפשו ודו"ק: והנה התוס' הקשו דא"כ היאך משכחת לה שתמכור והא כל לגבי בעלה ודאי מחלה ושום אדם לא ירצה לקנות וכתב דע"י שבועה תוכל למכור ומזה ראיה דשבועה עושה קנין כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק כ"ג ואני כתבתי ביד שאול סי' רל"ט שהריב"ש לא האמין למ"ש הטור בשם הרא"ש כמ"ש בסי' שכ"ח אבל אנחנו רואים שמבואר כן רק בטור על התורה ומ"ש הריב"ש דקודם מ"ת היה יכולים להקנות אף דבר שלבל"ע באמת כיון שכל זה מחמת הקושיא דאיך קנה הבכורה אבל לפמ"ש הרא"ש דשבועה מחזק הקנין אינו מוכרח כלל ודו"ק.