שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״ל

למדתי בחולין דף ד' מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה י"ח בפסח ובתוס' ד"ה מצת הקשו היאך יוצא בה והא יש לחוש שמא לא שמר לשם מצה דחשידי על לפני עור וכתבו כגון שלא אכל מצה אחרת כל הלילה ע"ש ובלמדי זאת קשיא לי דלמא הכותים יש להם חשבון אחר בימות השנה ונמצא אצלו אינו פסח בלילה זאת הן אמת דבע"ז דף כ"א אמר רשב"ג לא ישכור אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה מלאכה בשבתות ויו"ט והקשו אבל לכותי מאי שרי וכו' ומשני אנן נמי עבדינן וקשה למה לא נחוש גם בבית שיעשה מלאכה בשבתות ויו"ט וא"ל דגם הוא נזהר דלמא לפי חשבונו אין שבת ויו"ט באותו זמן שאנו שובתין וא"כ שוב יכול לעשות הוא ולדידן אסור וכמדומה שכבר נשאלתי בזה וכתבתי בזה ולא ידעתי מקומו. וכעת נראה עפמ"ש המג"ש בתשבותיו דאם נימא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא למה לא אסרינן גם בשבת משום שליחות דהוא מה"ת אבל באמת אף לחומרא לא קי"ל דיש שליחות לנכרי כמ"ש הראב"ן ע"ש ולפ"ז כותים קודם שגזרו עליהם הם בני ברית ושוב יש שליחות ושוב אסור מה"ת וא"כ שוב הכותי מזהר זהיר שלא להכשיל לישראל ואין שליח לדבר עבירה לא שייך בבית דזה אינו סובר אבל שליחות פשוט דגם הכותי ס"ל דיש שליחות ולפ"ז גם כאן יש שליחות לכותי ושוב לא יכשיל לישראל. ובזה אפשר ליישב קושית המהרש"ל ומהרש"א בגיטין דף יו"ד אבל אינו ברור לי כל הענין וע"כ קצרתי: