שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן י״ג

בקידושין דף מ"ג רב אמר שליח נעשה עד ודבי שילא אמרו אין שליח נעשה עד ופריך מ"ט דר"ש אילימא משום דלא אמר אתם עדי וכו' אלא טעמא דרב דאלומי אלמוה לשליחותיה ור"ש אמר שליח הו"ל כגופי' והא"מ הקשה בסימן ל"ה דגם בע"ד גופא כל דנסתלק מנגיעת ממון מותר להעיד ומכ"ש השליח וע"ש מ"ש בשם הריב"ש ולא נתבאר הטעם דר"ש. ולפענ"ד נראה דהנה בשו"ת נוב"י בחלק אבן העזר מהד"ק סימן ל"א מקשה לשיטת הע"ש דנוגע מטעם קרוב א"כ כל מלוה ולוה יצילו דהו"ל קרובים וכתב דהו"ל כעושי דבר ולפ"ז שליח כעושי דבר לא הוה דמ"מ אינו חייב וכיון דהו"ל כגופי' שוב א"כ אם אינו רק אחד ואחר מצטרף עמו כפרש"י שוב הו"ל כעושי דבר ופסול איברא דלפ"ז צריך ביאור א"כ בשנים שלוחים שוב לא יפסול. ובזה יש ליישב מה דהקשיתי בהא דאמרו אח"כ מ"ט דרב וקשה הא בתחלה לא הקשה רק על ר"ש ומשמע דטעמ' דרב א"ש ואח"כ כשמקשה על ר"ש מסיק הש"ס טעמי' דרב והוא הרגש עצום.