שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ז

ארשום מה שנתחדש לי בשנת כתרו ישועה במס' נדה שהחילותי ללמוד יום ב' נח כ"ז תשרי ד' יעזרני ללמוד וללמד. דף ב' בתוס' ד"ה דאיכא ע"ש בהג"ה והא דאמרינן פ"ק דחולין וכו' הג"ה זו אין לה שייכות לכאן וראיתי במ"נ שנדחק מאד ואני בעת למודי אמרתי דהג"ה זו קנתה מקומה בתוס' ד"ה והלל שכתבו דברה"ר לא גמרינן מסוטה רק משום דמוקמינן בחזקת טהרה וע"ז הקשו מחולין שם דפריך הש"ס ולא שאני בין איסורא לסכנתא והא ספק טומאה ברה"ר טהור וספק סכנתא לחומרא ומשני התם מסוטה גמרי לה מה סוטה ברה"י אף ספק טומאה ברה"י וא"כ מבואר דברה"ר גמר לה מסוטה וע"ז כתב דזה לפי סברת המקשה אבל לפי המתרץ לא יליף ברה"ר מסוטה וכן הוא בתוס' חולין שם ד"ה התם דוק ותשכח וז"פ מיהו ק"ל אדברי התוס' דברה"ר לא יליף מסוטה והרי בחולין דף י"ג אמרו ומ"ש מספק טומאה ברה"י ולטעמיך נדמיי' לספק טומאה ברה"ר אלא התם הלכתא גמירי לה מסוטה ומשמע דשניהם יליף מסוטה וע"ש ברש"י ובחדושי להלכות טריפות הארכתי בזה. אמנם בגוף סברת התוס' דברה"ר לא גמרינן מסוטה רק מחמת חזקת טהרה לפענ"ד בזה מבואר מה דאמרו בנדה דף ג' ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כסוטה וכו' אי מה סוטה ספק טומאה ברה"ר טהור הכי השתא התם משום סתירה היא וסתירה ברה"ר ליכא הכא משום חסר הוא ומ"ל ברה"י או ברה"ר וכ"ת הא כל ספק טומאה ברה"ר טהור כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי דמי. והנה הא דאמר וכ"ת כל ס"ט ברה"ר טהור אין לו שום ביאור דכבר אמר דשאני סוטה דסתירה ברה"ר ליכא אבל כאן מ"ל חסר ברה"י או ברה"ר ומה קשיא לי' עוד והוא תימה רבה ולא ראיתי למי שירגיש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי במה דאמר דברה"ר ליכא סתירה ומשמע דברה"ר גמרי מסוטה וע"ז מקשה דהרי כל ספק סוטה טהור והיינו אף דאחד ודאי טמא וע"כ משום דמוקמינן אחזקת טהרה וה"ה בזה נוקי אחזקת מקוה שלם וע"ז תירץ דברה"ר באמת מוקי בחזקת טהרה ולא משום דליכא סתירה ברה"ר רק משום חזקת טהרה ושאני מקוה דהוה תר"ל. ובזה יש לי לבאר כל הסוגיא דלפ"ז לר"ש דיליף ברה"ר מסוטה וא"כ צ"ל דלדידי' באמת שאחד בודאי טמא מ"מ יליף מסוטה ולדידיה גם ברה"י תולין וא"כ שפיר דכל אחד מביא קרבן טומאה וקרבן טהרה. ובזה יש ליישב גם הך ואב"א דזה חידש דברה"ר באמת אם אחד ודאי טמא דאינו טהור רק דיליף מסוטה דגמרי סוף טומאה מתחלת טומאה וברה"י באמת ס"ל דשאני סוטה דרגלים לדבר. ובזה מיושב קושית התוס' ישנים ובח"ר האריך ולפמ"ש אתי שפיר הכל ודו"ק ומ"ש בתוס' ישנים דהלכות טומאה גמירי לה כדאמרו בסוטה פ"ק והוא תימה דלא נמצא כלל ועי' במ"נ שהרגיש בזה ולפענ"ד צ"ל סוכה פ"ק והוא בדף ח"י שם דטומאה הלכתא גמירי לה ואין ללמוד ממנו כלל ע"ש ברש"י ודו"ק. והנה המהרש"א ומהר"ם לובלין בחולין דף ט' שם הקשו דאם לא ילפינן ברה"ר וברה"י מסוטה בדבר שלא יוכל להיות ודאי כגון ב' נזירים דאחד ודאי נטמא א"כ מ"ש רה"ר מרה"י ובשניהם יש חזקת טהרה ע"ש מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה באמת קשה לי בהא דאמרו דס"ט ברה"ר טהור דיליף מסוטה דסוטה לא שייך ברה"ר והרי אמרו כאן דשאני מקוה מסוטה דסוטה ברה"ר ליכא סתירה משא"כ חסר מ"ל ברה"ר מ"ל ברה"י וא"כ לענין ספק טומאה נמי נימא הכי מ"ל רה"ר מ"ל רה"י לענין טומאה וע"כ צ"ל דשאני רה"ר לענין טומאה דבאמת ל"ד לסוטה רק דיש חזקת טהרה וכמ"ש התוס'. ובזה נפתחו לי שערי בינה במה דאמרו כאן וכ"ת הא כל ספק טומאה ברה"ר טהור ונתקשיתי בזה דמה הוא מקשה הא כבר חלק בין סוטה למקוה אך לפמ"ש אתי שפיר דבאמת זהו קושית הש"ס לאחר שחלק הש"ס בין סוטה למקוה וע"ז הקשו דאי אפשר לומר כן דהרי ספק טומאה ברה"ר טהור והרי ל"ד לסוטה ומהראוי להיות גם ברה"ר טמא וע"כ משום חזקת טהרה וא"כ שוב קשה גם במקוה נימא כן וע"ז אמר כיון דאיכא תר"ל כודאי טומאה דמי ולכך פסול אף ברה"ר וז"ב כשמש ומעתה מיושב היטב קושית מהרש"א ומהר"ם לובלין דשאני ספק טומאה ברה"ר דא"א להקיש לסוטה כלל דמ"ל ברה"ר ומ"ל רה"י וע"כ משום חזקת טהרה קאתינן עלה וא"כ אם כשאחד נטמא בודאי טהור ברה"ר דגם בספק טומאה כשאין שום אחד טמא ודאי ג"כ מהראוי לטמא ורק משום חזקת טהרה אתינן עלה ומה נ"מ בין סתם ספק טומאה ובין כשאחד ודאי טמא אבל ברה"י דדמי לסוטה א"כ כל שאחד ודאי טהור דא"א לדמות לסוטה טהור וז"ב כשמש ודו"ק היטב כי נתבאר ענין נכבד: