שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״י

בסנהדרין דף מ"א עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והא התרו בה דלא אתרו בה אי לא אתרו בה היאך מקטלא באשה חבירה ואליבא דר"י בר"י דתניא ר"י בר"י אומר חבר א"צ התראה וכו' וכיון דאינהו לא מקטלו איהי היאך מקטלא כו' ה"נ קאמר מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף איהי אינה נהרגת. וכלם תמהו למה נקט לענין עדים זוממין ולמה לא נקט סתם שאינה נהרגת. והנראה בזה. ומקודם נבאר סברת ר"י בר"י דחבר א"צ התראה דלכאורה קשה לפמ"ש הפ"י בכתובות דף כ"ב בטעם דצריך שיקבל עליו התראה ויאמר אעפ"כ דאל"כ האדם נאמן לגבי עצמו אף כנגד עדים ויוכל להכחיש הדבר ולומר שלא עשה כלל מעשה אף שהעדים מכחישין אותו ולכך צריך שיאמר אעפ"כ ויקבל עליו התראה ע"ש ולפ"ז יקשה ניהו דחבר א"צ התראה אבל מכל מקום כל שלא התרו בו יוכל להכחיש הדבר ויהא נאמן. וא"ל דמכל מקום כשאינו מכחיש יהרג דזה אינו דכל שצריך שיודה בזה שוב אין אדם משים עצמו רשע וצ"ל דמזה ראיה למ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה דכל שיש עדים שעשה מעשה רק שיוכל לומר עד"מ מזיד הייתי בזה כל שמודה ל"מ אין אדם משים עצמו רשע יעו"ש ואני הארכתי בזה בגליון המלמ"ל שם ובכמה מקומות ולפ"ז גם לר"י בר"י כל שמודה לא שייך אין אדם מע"ר ולפ"ז כל שהיתה מודה היתה נהרגת לר"י בר"י רק כיון דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה דהם יוכלו לומר לא ידענו אם תודה ולא רצינו להרוג אותה שוב גם היא אינה נהרגת דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וז"ש מתוך שיכולין לומר וכו' ודו"ק. ובזה מיושב קושית התוס' סנהדרין ט' ד"ה עידי האב ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה אינו סברא כלל לומר שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ולא ידעו שבאין להרוג את האשה ע"ש בתוס'.