שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק׳ (ה׳)

ובזה יש לבאר שיטת ר"ת דעל היותר מכדי הכשר סוכה לא אסר קרא והיינו דכל הקדושה לא נצמח רק משום המצוה והיותר מהמצוה לא שייך קדושה בזה וכן בנפלה הסוכה דאזדא לה המצוה לא שייך קדושה וכמו בבהמה שמתה דיצאה מקדושתה ד"ת ועפ"י שכתב ג"כ כן ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הרא"ש על הרמב"ם שכתב דעצי סוכה והדפנות אסור מה"ת והקשה הרא"ש דדפנות לא נקרא סוכה רק הסכך ועיין בסי' תרל"ח בט"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גוף הקדושה לא שייך כלל בסוכה רק מכח המצוה וכיון שצריך דפנות ג"כ למצוה שוב נתקדשו הדפנות ג"כ ע"י המצוה וז"ב כשמש ודו"ק. ובזה ניחא מה דמחלק בין נוי סוכה דמהני תנאה דאיני בודל מהם כל בין השמשות משא"כ עצי סוכה דחל קדושה ונדחק רש"י דשם שייך משום סתירת אהל ולפמ"ש אתי שפיר בפשיטות דבשלמא עצי סוכה דהוא מצוה ועי"ז חל הקדושה א"כ נעשה קדושת הגוף אבל הנוי דאינו מצוה לעשות הנוי רק שרצה לעשות נוי פשיטא דלא חל קדושה וכל שאמר שאינו בודל מהם מועיל וז"ב מאד. ובזה יש לומר דלכך במוקצה מחמת איסור ל"מ תנאי ובמוקצה מחמת קדושה מועיל תנאי משום דבמוקצה מחמת איסור לא שייך תנאי דמה מועיל תנאו הא נאסר ואיך יתנה על מ"ש בתורה או אף דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל במוקצה מחמת קדושה דכל שאומר שאיני בודל מהם מועיל דהא כל הקדושה היא מחמת המצוה וכל שמתנה אעצי סוכה שפיר מועיל התנאי ודו"ק ויש להאריך בזה. ובזה מיושב מה שהקשיתי דתפשוט קדושה בכלה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הקדושה נצמח מחמת המצוה וא"כ מה שיותר מהשיעור שצריך למצוה לא שייך קדושה בזה דאינו קדושה בעצם ודו"ק. והנה לעיל כתבתי דמכח הקושיא דפשטה קדושה בכולה כתבתי דעיקר כהר"ן דאם עשה ארבעתן ביחד אסור אבל בהגהת מהר"ם שם כתב דמהתוס' נראה דאפילו עשה ביחד על היותר מהשיעור לא נתקדש ולדידהו צ"ל כמ"ש דלא שייך פשטה קדושה דאינו בא רק מכח המצוה ועיין רמב"ן במלחמות ומדבריו ג"כ מבואר דסובר דחל קדושת הגוף על הסוכה מיהו הוא סובר דגם בנויי סוכה הדין כן ע"ש ולפמ"ש יש לחלק בין נויי סוכה לגוף הסוכה וכמ"ש ודו"ק ועיין ביו"ד סי' רנ"ט לענין נויי הס"ת ועיין מחנה אפרים הלכות צדקה מ"ש בזה. והנה הרשב"א כתב דאף דבמוקצה מחמת איסור קיי"ל כר"י מ"מ זה דוקא בנר שהדליקו בו באותו שבת דדחאו בידים אבל באיסור מוקצה שהקצו מעצמן הלכה כר"ש שניהו דנאסר ואיסורא רכיב עליהו כל שנסתלק האיסור מעצמו שלא בעבירה מותר ע"ש. ובזה אני מבאר כל הסוגיא דזה דמקשה ומי מהני תנאה והא אמר ר"ש דחל ש"ש על הסוכה וא"כ הוה כמוקצה מחמת איסור דל"מ תנאי כשדחאו בידים וה"ה כאן ובזה מבואר סברת ר"ת דיותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והקשיתי דפשטה קדושה בכולה ולפמ"ש אתי שפיר דשאני כאן דבאמת מה שצריך להכשר סוכה הרי דחאו בידים אבל מה שפשטה קדושה בכולה זה לא עשה בידים רק שממילא פשטה קדושה בכולה לזה מועיל תנאי והיינו תנאי לכשיפול כמ"ש המהרש"א דתנאי דאיני בודל ל"מ כיון שיש איסור סתירה ולא נסתלק האיסור בלא עבירה ובכה"ג אף שלא דחאו בידים אסור ולכך לא מצי לשנויי דמיירי ביותר מכדי הכשר סוכה דמשמע לי' דהכל לפי תנאו היינו תנאי דאיני בודל דלר"ש בודאי מועיל אף זאת והרי סתם אמר דבסוכת החג הכל מודים ומ"מ מועיל תנאי והיינו כמו בפלוגתת ר"ש ור"י דלר"ש מיירי אף בתנאי זה וע"ז אמר דאתיא לסוכה דעלמא וע"ז פריך מנויי סוכה ומשני באומר איני בודל והיינו שם דליכא איסור משום סתירה שוב מועיל אף תנאי דאיני בודל אבל בסוכה דאסור משום סתירת אהל לא שייך זאת וכמ"ש רש"י. ובזה מיושב קושית השעה"מ על המהרש"א דלמה לא משני בתנאי כשיפול ולפמ"ש אתי שפיר דמשמע להו דהוא דומיא דסוכה ושם קאי על תנאי דאיני בודל וכמ"ש ודו"ק וגם קושיא השנייה יש ליישב דבאתרוג דלא נסתלק האיסור דהא לא הוברר אם זה האתרוג הי' מיום העבר ולכך אסור ולא מועיל התנאי וע"ז משני כיון דמפסקי לילות מימים א"כ נסתלק האיסור בלילה וביום חל איסור חדש ובכה"ג שוב מועיל התנאי דהרי נסתלק האיסור ממילא שלא בעבירה ודו"ק היטב: