שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ס׳ (ב׳)

אשר שאלת לבאר לך דברי התוס' בב"ק דף ק"ז ד"ה עירוב פרשיות שכתבו ונראה כפירוש הריב"א וכו' והאי דח"ה גבי הני חישלי וכו' לא דמי למידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע בי' חברי' והנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו ודבריהם סתומים ועמד עליהם הש"ך סי' פ"ב בכללי המגו והקצה"ח ובקשת להודיעך דעתי הנה הקשית לשאול בדבר שכבר דשו בו רבים וגדולים ונדחקו ומה מני יהלוך לפענ"ד ושכלי. אך בכ"ז אחר שדפקת דלתי מדרשי אמרתי התורה הפקר והרשות נתונה. נלפענ"ד בחנם חרדו כל החרדה דבאמת בהא דאמרינן מיגו דהעזה אמרינן אבל מיגו דהעזה לאפטורי משבועה לא אמרינן תמה הקצה"ח סי' פ"ב אות י"ד שם דמ"ש הא שבועה גם כן אתי לכלל ממון וכמ"ש הרא"ש דמה"ט אמרינן מיגו לאפטורי משבועה אך לפענ"ד נראה דמה שרוצה לפטור עצמו שלא יגבה ממנו בזה אמרינן דאינו מעיז אבל אם הוא רוצה להוציא מחבירו דבר הידוע לחברו א"כ אם הוא עז פנים להוציא ממון חברו גם הוא יש לו עזות לטעון שקר כי דוקא לפטור עצמו שלא יוציאו ממנו אמרינן דבנקל אדם מחשב מחשבות לבל יוציאו ממנו אבל לטעון טענות שקר שחבירו מכיר בשקרו זה לא יעיז אבל אם הוא רוצה להוציא מחבירו בטענות שקר אף הוא לא ימנע מלטעון העזה וכבר חשבתי שזה היא כוונת הרשב"א בחלק שלישי הנקרא תולדות האדם סימן רע"ג והקצה"ח הביאו והמ"מ נרשם בטעות שכתב דכל שאתה חושדו בדבר הידוע לחברו דשלא כדין בא לחזוק בו כל שמעיז פניו בכך אף הוא יעיז ויעיז בכל טענה והביא מהך דחושלי והיינו דכיון שרוצה להוציא מחברו יכול לטעון טענת העזה אלא שלא א"ש הראיה שמביא משכיר ששם בא רק לפטור עצמו מהשכירות יעו"ש ועכ"פ הסברא בעצמותה נכונה ולכך לענין שיוציא ממון שפיר יש לומר דאמרינן מיגו דהעזה משא"כ לפטור עצמו מממון או משבועה לא אמרינן מיגו ולכך במודה במקצת לא אמרינן מיגו דא"י להעיז כ"כ ודוקא היכא שאינו העזה הוא דאמרי' מיגו לאפטורי משבועה אבל לא במקום שיש העזה דאף דאתי לכלל ממון הא גם לפטור עצמו מממון לא אמרינן מיגו ולפי זה זהו שכתבו התוס' דל"ד למידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע בי' חברי' והיינו בדבר שאינו רוצה רק לפטור עצמו לא שייך מיגו דהעזה דגם בממון גופא כל שאינו רוצה רק לפטור עצמו מממון אינו יכול לטעון העזה והנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו והיינו דבחושלי ובשדה של אביך היתה כיון דרוצים להוציא דבר הידוע שאינו שלהם בזה אף להעיז אמרינן מיגו כיון דרצונם להוציא ממון ולכך לענין לאפטורי משבועה לא אמרינן מיגו דהעזה כמ"ש הש"ך סי' פ"ב בשם כמה פוסקים דלענין אפטורי לא עדיף מאילו היה רוצה לפטור ממון דלא אמרינן מיגו דרק כשבא להוציא אמרינן מיגו דהעזה א"כ מכ"ש דשבועה דאינו רק גרמא לממון דלא אמרינן מיגו דהעזה עכ"פ דברי התוס' ברורים. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בנימוקי יוסף ס"פ הגוזל עצים גבי הא דאמרי אבל פקדון מעיז אחר שהביא דברי רש"י ור"י הנ"ל כתב וא"ת היכא אמרינן הכא דלא אמרינן מיגו דהעזה והא בהנהו עיזי דאכלי חושלי אמרינן מיגו אף שהיה מעיז וכתב ליישב וז"ל וי"ל ולחלק בין היכא שהחזיר' בדבר שהוא ידוע שאינו שלו שכבר הוא מעיז ואם כן אין לנו לגרוע המיגו משום מעיז ובין הבא לטעון נאבדו לשמוט שלא יגבו משלו דאינה ידוע העזתו כיון שאינו בא להחזיק משל אחרים שאז יש לו לגרוע המיגו משום מעיז דהשתא היתה ידוע וניכרת העזתו עכ"ל ראו עיני ושמחו שהחילוק הלז מבואר בנימוק"י בין כשבא להחזיק משל אחרים ובין כשרוצה לפטור עצמו ומ"ש בנימוקי יוסף שם בטענת נאנסו זה ט"ס דבנאנסו יש לו מיגו דהא אינו מעיז וצ"ל במלוה וכפי הנראה שכן פירש הנימוקי יוסף דברי התוס' שכתבו דהנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו דאל"כ הא מקשה קושית התוס' מחושלי מדעתא דנפשי' והרי הביא שיטת הר"י שהוא לפנינו בתוס' בשם הריב"א וע"כ שכוון למ"ש ועכ"פ דברי התוס' ברורין ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף שבזה מיושבין דברי הנימוק"י פח"ה שהביא הש"ך בכללי המיגו אות ו' והשיג עליהם ולפמ"ש דברי הנימוק"י ברורין אבל באמת לפמ"ש יש לתמו' יותר דהרי הנימוק"י סותר דבריו לעיל שכתב דהיכא שבא להוציא אמרינן מיגו דהעזה וא"כ כאן שבא להוציא מיד זה שלקחן והרי ידוע שזה לקח אותן והרי הן שלו וא"כ אם נימא דזה משקר במה שטען שגנבו ממנו א"כ כיון שרוצה להחזיק בשל אחרים שוב אמרינן מיגו דהעזה וע"כ נראה לי ברור דט"ס נפל בלשון הנימוקי יוסף וצריך לומר דדבריו מסכימים למה שפירשתי גבי פקדון מעיז והמדפיס ראה שכתב פירש חשב שכוונתו לפירש"י והעתיק תיבת ז"ל והדבר ברור כשמש שכוונתו למ"ש וא"כ דבריו מבוארים ואין בהם נפתל דהיכא שבא להוציא אמרינן מיגו דהעזה ובאמת הש"ך ז"ל וכל האחרונים לא הרגישו כלל בדברי הנימוק"י שבפרק הגוזל עצים שמחלק חילוק חדש בענין מגו דהעזה וע"כ לא הזכירו כלל החילוק הנ"ל אבל באמת הנימוק"י יש לו דרך חדש וכפי הנראה שמתוס' לקח זאת וכמ"ש ות"ל מקום הניחו לי רבותינו הקדמונים והאחרונים וגם הר"ש שהביא הש"ך שם אות כ"ג ואות כ"ט יוכל לסבור חילוק הלז ודו"ק היטב איברא דעדיין יש מקום ליישב קושית הרא"ש הנ"ל שהקשה דלמה לא יהי' נאמן לומר גנובין הן מידי במיגו דשאולה דבאמת הוה מיגו דהעזה וא"ל דכיון שבא להוציא מחבירו דבר שהוא שלו שוב אמרינן מיגו דהעזה דהרי כאן מחזיר לו דמים משום תקנת השבים וא"כ שוב אינו מוציא ממון רק החפץ נוטל מידו אפשר דבכה"ג לא שייך מיגו והוה כמו לפטור וצ"ל דסברתם דעכ"פ הוא רוצה להעיז ולהוציא החפץ מתחת ידו ובכה"ג אמרינן ג"כ מיגו דהעזה וצדקו דברי הרא"ש והנימוק"י ובזה נראה לי מ"ש התוס' בב"ב דף נ"ב וכן בשבועות וכ"מ בשמהר"ר דודי ליישב הקושיא הלז דהוה מיגו להוציא אף שמחזיר הדמים והיא תמוה דלמה יהיה נקרא להוציא כיון שאינו מוציא רק החפץ אבל נותן דמים בעדו וכבר נדחק הש"ך בזה בסי' קל"ג ס"ק י"ג ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' בשם מהר"ר דודי דבאמת כאן הוה מיגו דהעזה דלא אמרינן ורק דכיון שבא להוציא ממון אמרינן דיעיז ג"כ א"כ ממנ"פ אם נחזיק זאת הטענה שהוא להוציא שוב לא אמרינן מיגו להוציא ואם נימא כיון דצריך להחזיר דמים לא שייך מיגו להוציא א"כ שוב הוה כמו לפטור משבועה ומממון דלא אמרינן מיגו דהעזה כל שאינו רוצה להוציא ממון ממש והתוס' שחולקין ס"ל דניהו דלענין מיגו להוציא לא שייך זה דאינו מוציא ממון מ"מ העזה שייך בזה דמ"מ הוא רוצה חפץ של אחרים ויכול להעיז ודו"ק היטב ויש ליישב בזה כמה קושיות שבש"ך שם ואכ"מ להאריך אחר שכתבתי כ"ז מצאתי את שאהבה נפשי בשיטה מקובצת בב"ק דף ק"ז שם שכתב על דברת התוס' דבמידי דכפירה אינו מעיז והאי דהתם לאו מידי דכפירה כתב ע"ז בשיטה והרא"ש ז"ל כתב דלעולם איכא העזה כיון דבא להחזיק בדבר שאינו שלו הלכך נאמן במיגו אף דאיכא העזה אבל בטענת נאנסו אין העזה כשאינו יודע לפי שאינו בא להחזיק בשל אחרים אלא בא להשמט שלא יגבו משלו ועוד דבנאנסו לא שייך העזה וכו' הרי בהדיא דמפרש לה לדברי התוס' כמ"ש בכוונתם והן הן דברי הנימוק"י שם ות"ל כי כוונתי לאמת בדברי רבותינו בעלי התוס' במקום שלא מצאו כל אנשי חיל ידים ומקום הניחו לי מן השמים. שוב מצאתי להרב בעל משנה למלך בפכ"א ממלוה בתשובתו הארוכה בסוף הדיבור בד"ה ואבא היום שהאריך בדברי הנימוק"י פרק הגוזל בתרא דלא ס"ל דאמרינן מיגו דהעזה ובפרק חזקת אמרינן מיגו דהעזה ונסתבך ג"כ בט"ס הנ"ל בנימוק"י ומה שרצה שם לחלק בין להוציא בין להחזיק הוא ענין אחר משום דמיגו להוציא לא אמרינן אבל זה אינו ענין להעזה כלל ע"ש. אחר זמן רב הראוני שבכסא דהרסנא לש"ב הגאון סי' ד' כתב מדעתא דנפשיה סברא הלז וקצת בסגנון אחר ואילו ראה דברי הנימוק"י פרק הגוזל קמא והשיטה מקובצת הנ"ל היה שמח מאד וגם ראיתי שהרגיש בדברי הרשב"א הנ"ל ורצה להסכים לסברא הלז ועמי היתה ושלחתי' כי הרשב"א בסופה המשיך אותה גם בשכיר שבא לפטור עצמו מהשכירות וכמ"ש למעלה וכבר כתב שם שלא הי' לפניו דברי הרשב"א בעצמו ונהניתי עד מאד שזכיתי לכוין בדברי התוס' כוונה אמיתית ודו"ק.