שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ט (ב׳)

מכתבו עם חידושי תורתו לנכון הגיעני ואם אמנם טרדות רבות סביב שתו עלי בכ"ז למען כבודו ולמען למודו אמרתי להשיבו והנה מה שהקשה בע"ז דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה בית במ"ש בא"ד דאי עבד בה למה לי חציבה מתחלה לכך הא גבי תפילין אמרינן צר ביה ולא אזמניה וכן זו נמי לא לבעי חציבה מתחלה אי עבד בה וע"ז צווח מעלתו דשם מבואר להיפך דאף לאביי דס"ל הזמנה מלתא היא אפ"ה צר ביה ולא אזמניה לא מהני והאריך בזה. הנה אם כי לפום ריהטא יפה הקשה אבל מאד תמוה לי לפי הבנתו בתוס' אין מקום לדבריהם דמה ענין צר ולא אזמניה לכאן הא שם לא היה רק הזמנה לפי שעה וכאן עבד בה לשם ע"ז ומה ענינו לשם דשם לא צר ביה ע"ד למיצר ביה לעולם והוא דבר נפרד מן התפילין וכל שלא אזמניה לעולם מהראוי שיהי' מותר משא"כ כאן דזה גופא ע"ז וכל שעבד בה אסור ועיקר כוונת התוס' לשלול דלא נימא דבעינן שיהא חצוב מתחלה לכך ואל"ה לא נאסר לזה הביאו דהרי צר ביה ולא אזמניה הכוונה שצר ביה באקראי ולא אדעתי' שיהיה כן לעולם וא"כ ע"כ לא היה נעשה הכיס מתחלה לשם תפילין דאין לך הזמנה גדולה מזו ובכה"ג כל שצר ביה אף לפי שעה נמי נתקדש דהו"ל הזמנה ומעשה וע"כ דלא נארג הכיס לשם תפילין ואפ"ה כל שצר בו ע"ד קביעת הי' אסור וא"כ אף דצר ביה ולא אזמניה מותר הוא בשביל שלא הי' שם מעשה בגופ' רק שהיה הכיס תשמישי קדושה אבל כאן שנעש' לע"ז ועבדה א"צ חציבה מתחלה לכך. ובלא"ה אתי שפיר הדבר בפשיטות לפמ"ש הנימוק"י ס"פ נגמר הדין דנחלקו הפוסקים באם צר ביה ולא אזמניה דדעת קדמונים דעכ"פ כל שמונחין שם התפילין ודאי קדוש רק בהסירו ממנו התפילין הוא דלא נתקדש אבל בהך דשם ודאי קדוש (ועיין חמרא וחיי להכנה"ג על סנהדרין דף מ"ח שם מ"ש שם בשם המאירי והרב המגיה שם האריך בזה) וא"כ כאן דעבד בה פשיטא דנאסרת וא"צ חציבה מתחלה לכך ואינה מותרת עד שיסירה ממנה וא"כ צריך ביטול ואף לדעת הפוסקים שכתב הנימוק"י שם דכל שלא אזמניה לעולם אף בעודן שם מותרין היינו בתשמישי קדושה דכל שלא אזמני' לעולם אין עליו שם תשמישי קדושה אבל כאן הרי עבד בעצמו ופשיטא דאסור אף שלא נחצב מתחלה לכך וז"ב כשמש.