שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ז (ב׳)

מה שהראני דבר תמוה בקצה"ח סי' ל"ג ס"ק ח' שכתב דלא שייך במטלטלי לומר דחזר ולקחה מיד בעלים דהרי אמרו עד אימתי ניחא ליה דליקום בהמנותא עד שעת העמדה בדין והרי בגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו ולאו דוקא גזילה רק כל דבר שצריך העמדה בדין והיינו איזה טענה ותביעה שוב א"י להקדישו וא"כ כיון דשם מיירי שהלוקח לא הכיר שהוא גזל דבהכיר הלוקח לא שייך דליקום בהמנותי' וכמ"ש הנימוק"י וכל דלא הכיר שוב צריך טו"ת וא"כ שוב אין הגזלן יכול ללקחו מיד בעלים הראשונים דהוא דבר שא"ב ולכך לא משכחת לה רק בקרקע ולא במטלטלין עכ"ד בקצרה וע"ז תמה מעלתו דבמח"כ נסתבך בפירוש המלות דהוא הבין דהעמדה בדין דאמרו בש"ס היינו הנגזל עם הלוקח ולא כן הוא רק הגזלן עם הלוקח דכל שתבעו ולא פרעו ולא חש להיות קם באמונתו ושוב אף שלקחו ל"ש דליקום בהמנותי' וא"כ גם במטלטלין שייך זאת. הנה לפים ריהטא יפה הקשה. אבל לכבודו של הקצה"ח לבל יהי' דבריו מוטעים כ"כ עיינתי ומצאתי דאף דפשיטת הלשון משמע כמ"ש מעלתו וכמ"ש רש"י אבל השיטה מקובצת הביא בשם הרשב"א שכתב לפרש דשם מטעם העמדה בדין היינו שהנגזל העמיד ללוקח בדין ע"ש ולדבריו א"ש מ"ש הקצה"ח דבאמת שלפמ"ש הנימוק"י דמיירי בלא הכיר והוא סומך שבודאי הגזלן לא יהיה לוה רשע וישיב לו השדה א"כ זה כ"ז שלא הכיר אבל כל שידע לוקח שהוא גזל והנגזל העמידו בדין והוא לא טרח לרצות הנגזל שיניח לו הקרקע שוב לא שייך דליקום בהמנותיה כנ"ל.