שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ה (י׳)

והנה ביום ח' תשרי שנת תרט"ז למדתי ביומא ר"פ יוה"כ ולפענ"ד נראה דבר חדש דהא אמרו בירושלמי דמודה ר"ל ביוה"כ היינו כשאכל שיעור כזית רק דביוה"כ הוה עדיין ח"ש דביוה"כ שיעורו בככותבת וא"כ לכך מודה ר"ל דבאמת טעמו דר"ל משום דכתיב אכילה וליכא שיעור ולפ"ז כל שיש כזית ובעלמא חייב עכ"פ ביוה"כ אסור מתורת חצי שיעור אבל חצי זית באמת פטור לר"ל אף ביוה"כ. ובזה מיושב דלא פליג הש"ס דילן דבש"ס דילן קאי לענין שאסור לאכול והרי סתמא אמרו ולר"י באמת אסור אף בכ"ש ובזה פליג ר"ל דעכ"פ בעי כזית ועד ככותבת הוא דמחייב ר"ל. ובזה מובן מה שחזר לומר הניחא לר"י אבל לר"ל מא"ל והיינו דר"י ור"ל פליגי בחצי שיעור של כזית וא"כ בזה גם ביוה"כ מותר. ובזה מיושב גם דברי הכו"פ והנוב"י דשפיר קשה לר"ל היו להם לאכול פחות מזית ומותר מן התורה לגמרי ועיין בשלום ירושלים ביומא שם מ"ש בשם דו"ז יעב"ץ ז"ל ולפמ"ש כאן אתי שפיר דבריו וכדומה שכבר כתבתי בזה במק"א ולא ידעתי מקומו כעת: והנה מ"ש בשאגת ארי' שם דבמעילה ג"כ חייב שלא כד"א דלא כתיב ביה אכילה הנה מלבד דדברי התוס' בפסחים דף כ"ו הם נגדו כמ"ש בעצמו אבל אני תמה דא"כ למה לא פריך בפסחים דף ל"ג מה למעילה שחייב אף שלא כד"א וע"כ דלא נשתנה מעילה משאר איסורים ודו"ק היטב: והנה במה דאמרו במנחות דף צ"ט ע"ב דשעיר נאכל לערב והבעלים אוכלין אותו כשהוא חי וקשה כיון דבשר שהוא חי אינו ראוי לאכילה והרי הבאתי לעיל דברי הרמב"ם פ"ב משביתת עשור דאכילה גסה הו"ל כאוכלין שאינן ראויין ולפי"ז אם נימא דשלא כד"א מותר ביוה"כ וא"כ יקשה למה לא אכלו בע"ש דהיינו ביוה"כ ול"מ לדעת ראבי' דס"ל דאוכלין שאינם ראוין מותר לגמרי דודאי בשר חי מקרי אינו ראוי לאכילה כמבואר בפסחים דף כ"ד וא"כ למה לא אכלו ביוה"כ עצמו ואפילו לדידן דקיי"ל דאסור מכל מקום אינו רק איסור דרבנן ולא גזרו במקדש ובפרט שמצוה לאכול מקודם וע"כ דגם שלא כד"א אסור. אך נראה דלכך סיימו במשנה מפני שדעתם יפה וקשה לאיזה צורך כתבו כן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שדעתם יפה שוב הו"ל ראוי לאכילה שאצטומכתם חזק ולכך לא אכלו רק בלילה ודו"ק ולשון חכמים מרפא ועמ"א סי' ש"ח ס"ק נ"ו וצ"ע דלמה לא אמרו באנשים שדעתם יפה ולפמ"ש הט"ז סי' תרי"ב ס"ק וא"ו לק"מ ודו"ק. והנה לפענ"ד ראיה דביוה"כ פטור על שא"ר לאכילה דהרי סיכה שהיא כשתייה אינו רק מדרבנן ועיין תוס' יומא דף ע"ז ד"ה דתנן מ"ש לבסוף דלא אסרו ביוה"כ רק משום שהוא תענוג וע"כ דכיון דאין דרך שתי' ביוה"כ לכך לא אסור רק מדרבנן דאל"כ עכ"פ לא גרע מאינו דרך שתיה דחייב ומכ"ש בסיכה דהוא תענוג וכתיב ותבא כמים בקרבו וע"כ דפטור וזה לפענ"ד ראיה ברורה: והנה במה שסיימו התוס' בסוכה דף ה' ע"ב ד"ה תפשת והכא גבי תשלומין צריכין כלן לטעמי' דר"ע אין לו ביאור כלל וביומא דף ע"ב כתבו דלחומרא אמרינן תפשת מרובה לא תפשת יעו"ש ומיושב הך דתשלומין. אמנם מה דיקשה מסוכה גבי פני לא מתיישב בזה וע"כ כתבו התוס' דהכא ע"כ צריכין לטעמיה דר"ע וממילא גבי תשלומין ניחא וצ"ל דהכא וגבי תשלומין צריכין לטעמי' דר"ע ונבאר המחלוקת שבין ר"ע וריב"ב ור"נ דלר"ע הכלל הוא דהמועט בכלל המרובה וא"כ אם נתפוש המועט לא משתבש בשום אופן דעכ"פ מועיל בודאי כוונת התורה וריב"ב אומר משום דאם נתפוש המרובה אין לדבר סוף ור"נ אמר משום דהדבר סתום ולא נודע הגבול משא"כ כשנתפיס המועט הוא פתוח ולא סתום. ולפ"ז בדבר שיש לי סוף כמו כאן בפני דיש לו סוף במה שיכנס למקדש וכן בתשלומין דעכ"פ יש לו גבול יותר משמנה לא א"כ לא שייך הטעם של ריב"ב ולא טעם דר"נ דזה ג"כ פתוח כל דיש לו סוף א"כ ע"כ מטעם דר"ע דהמיעוט בכלל המרובה וז"ש התוס' דכאן ע"כ צריך לטעם דר"ע וכן בתשלומין ובזה יש לומר הטעם דר"ש דס"ל בכ"ש אף ללקות אף דיש לו סוף בכזית כמו דהוא הל"מ רק משום דר"נ שייך בזה דעכ"פ פתוח אינו דלולא הל"מ בתורה סתום השיעור וזה לא נקרא פתוח ולכך סובר דהוא בכ"ש. ובזה יש לומר דלכך שיטת רבינו יקיר דתערובות אף ר"ש מודה דבאמת יש לו סוף רק דמצד התורה היא סתום ולא ביארה התורה השיעור ואין דרכה של תורה ולפ"ז זהו דוקא למה דמיירי התורה בישנו בעין אבל בתערובות דלא מיירי התורה שפיר יש לומר דלא חייב רק בכזית כמו שהוא הל"מ אבל לר"ע דהמועט בכלל המרובה א"כ שוב אף בתערובות ג"כ חייב בכ"ש. ובזה מיושב היטב דברי הש"ס ואי ס"ד ר"ע כר"ש ס"ל למה לי צירוף והיינו דלר"ע דהטעם דהמועט בכלל המרובה הרי הוא ס"ל אף בתערובות ג"כ חייב בכ"ש. ובזה מיושב היטב דברי הש"ס ואי ס"ד ר"ע כר"ש ס"ל למה לי צירוף והיינו דלר"ע דהטעם דהמועט בכלל המרובה הרי הוא ס"ל אף בתערובות עכ"פ יש המועט בכלל המרובה ויתחייב ושפיר מקשה ומיושב היטב קושית דו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל שכתבתי לעיל ודו"ק: ובזה יש לי לומר מה דהאריכו המפרשים אם במ"ע יוצאין בפחות מכשיעור ולפמ"ש כיון דאכילה בתורה לא נתבאר רק דהמועט בכלל המרובה א"כ זה שייך בל"ת דכל שאינו אוכל אף כ"ש עכ"פ לא משתבש דאף המועט בכלל המרובה אבל במ"ע אי אמרינן דמ"ע לאכול כשיעור הרי בפחות משיעור לא יצא י"ח ומזה ראיה לכאורה דאכילה בכ"ש כמשמעותא ולא מטעם ספק. ובזה י"ל דשוב אף שלא כד"א יוצא דלא כמלמ"ל דהרי זה נודע דשלא כד"א וח"ש שוים כמ"ש המהרש"ל ומהרש"א בשבועות דף כ"ג דלר"ש כ"ש אסור ואף שלא כד"א וא"כ ה"ה במ"ע יוצא אף בשלא כד"א דעכ"פ משהו מיהא איכא ודו"ק כי נתברר יסוד גדול בתורה ועיין רש"י בסוכה כאן ע"א ובחגיגה י"ז ובתו' ובמהרש"א שם וי"ל סתירות הרבה מזה אל זה אבל רש"י תפס דברי ר"ע.