שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (ב׳)

הנה בהא דאבעיא לרמב"ח מר"ח בפסחים דף כ"ז תנור שהסיקו בו עצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרו בקמייתא מאי והקשה המהרש"ל דממנ"פ היכא מיירי אי בעצי הקדש שיצא מיד לחולין א"כ הרי כל דמעל נפיק לחולין ואי מיירי בעצי שלמים או במזיד א"כ הרי אפרו אסור לעולם א"כ מה קמבעיא ליה וכתב דמבעיא ליה בתנור חדש שלא הוסק ומשום זוז"ג דרבנן שרי גבי הקדש מיירי ע"ש ובאמת שלדבריו מיושב היטב מה דאמרו הקדש אפילו באלף לא בטל והיינו דזוז"ג הוא מתורת ביטול וכמ"ש הר"ן בע"ז פכ"ה ובמ"א סי' תמ"ה כיון לזה מדעתא דנפשי' וא"כ שוב ל"ש זוז"ג וכ"כ האחרונים ליישב קושית התוס' שם ד"ה הקדש וכבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד לדיני זוז"ג בחמץ ובע"ז. אמנם בגוף קושית המהרש"ל הנ"ל עיין מהרש"א שנדחק הרבה והארכתי שם ליישב. וכעת חדשות אני מגיד דהנה בהא דאמרו שם וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והא תניא כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה ואפר הקדש לעולם אסור ומשני כגון שנפלה דליקה מאיליה והקשה המהרש"א דאכתי אמאי יהיה אסור לעולם הא כל שמעל באפר פ"א יצא לחולין והניח בקושיא.