שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (י״א)

והנה הפ"י הקשה בתחלת הסוגיא דאמאי יהיה בחמץ אסור זוז"ג והרי בחמץ מותר שלכד"ה והרי בחמץ עכ"פ זה הוה שלכד"ה במה שמסיק בחמץ התנור ע"ש שהאריך בזה והנה מ"ש דחמץ שלכד"ה מותר זה אמת וכמ"ש בתשובה שכן מבואר בתוס' דף כ"ח ד"ה ותנן ע"ש בפסחים. אך בגוף הקושיא נלפענ"ד דהנה מה דמותר שלכד"ה נלפענ"ד דהנה שיעור הנאה לא נתבאר אם צריך שיעור או אף במשהו סגי ובצל"ח פסחים דף כ"ב גבי אבמה"ח ביאר דכל שהנאה נאסרה מתורת אכילה בעי שיעור כמו האכילה לענין מלקות ולפ"ז נראה לפענ"ד לענין שלכדה"נ דאף בהרבה כזיתים אינו נדון רק כחצי שיעור דהשיעור של הנאה הוא שיהנה כדרך הנאתו וכל שהוא שלא כדה"נ מה בכך שנהנה בכזית הא לא עדיף מחצי שיעור דנהנה כד"ה ואפ"ה כל שאין בו כשיעור אינו לוקה וה"ה בזה הא כל הנאה שלא כדה"נ אינו שיעור הנאה שלם ואף דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דחזי לאצטרופי וכאן לא חזי לאצטרופי דשלכדה"נ עם כדה"נ לא שייך צירוף דהם ענינים נפרדים ולכך אינו אסור שלכדה"נ אף דחצי שיעור אסור וכמ"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דבחמץ כיון דזוז"ג אסור משום דהוה משהו ולא בטל וכמ"ש המ"א ואם כן מה בכך דהוה שלא כדה"נ מכל מקום מידי זוז"ג לא יצא דעכ"פ משהו יש בו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש. מיהו בדברי התוס' פסחים דף כ"ח ד"ה ותנן משמע דאף בחמץ מותר זוז"ג משום דהוה שלכדה"נ ועיין בפ"י שם וא"כ דברי הפ"י הדרן למקומם וצ"ע על המ"א שכתב דבחמץ אסור זוז"ג והרי בתוס' מבואר להיפך מיהו יש ליישב דשם אין החשש שיאכל בפסח חמץ דמה שיגדל צמחים ויעשה זבל לא יהיה בפסח ממש ולאחר הפסח ודאי לא נאסר במשהו ושפיר שרי משא"כ כאן דהוה בפסח ממש ודו"ק: