והנה לכאורה יש לומר דלכך בחמץ גחלתו ואפרו שרי דאינו אותו דבר שנאסר וכעין מ"ש הריטב"א דלכך המקדש בא"ה אין חוששין לקידושיו אף דיכול להנות בגחלתו משום דאינו אותו דבר שמקדש ופנים חדשות באו לכאן. ובזה אמרתי ליישב קושית התוס' בפסחים דף ד' ד"ה דכתיב דהקשו דהא לכשישרוף יהיה אפרו וגחלתו מותר וא"כ למה לא יהיה מותר להבעיר מתחלה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכעת אינו אוכל נפש ואינו מכשירי אוכל נפש א"כ לא שרי דלא שייך לומר דכשישרף יהיה מותר דכל הטעם הוא משום דאח"כ הוא פ"ח ואינו אותו דבר שנאסר ואם כן איך יהיה שרי להבעיר כעת כיון דכעת אינו ראוי כלל ולכשישרף יהיה גחלתו ואפרו פ"ח ואסור ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״ג (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.