שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ״א (ב׳)

אשר שאל תמול בהיותינו הולכים לשוח ע"פ השדה בהא דאמרו בנדרים דף יו"ד דחסידים הראשונים היו מתאווים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם מה הי' עושין עומדין ומתנדבין נזירות והרי התוס' כתבו בכמה מקומות ומהם בגיטין דף ז' דדוקא במידי דאכילה הוא דאין הקב"ה מביא תקלה על ידם וא"כ משכחת לה חטאת במידי דלאו אכילה. הנה לפי פירוש ראשון ברש"י נדרים שם שרוצים להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם יש לפרש שע"ז גופא מתאוין להביא קרבן להתכפר עליהם על מה שהקב"ה מונע להביא תקלה על ידיהם אבל אם לא שהקב"ה היה בעוזרם היו חוטאין וז"ש רש"י שהם מתיראים שלא יעשו שום חטא והיינו שבעצמותם הי' חוטאים רק שהקב"ה מונע מהם וע"ז מביאין קרבן להתכפר עליהם מה שבעצמותם הי' חוטאין וא"כ לק"מ קושיתו ובלא"ה יש לומר דחסיד גדול מצדיק וא"כ חסידים הראשונים לא היה הקב"ה מביא תקלה על ידם אף במה שאינו מידי דאכילה וכל הני שמביא התוס' אפשר לא הי' במדרגת חסיד ומכ"ש כחסידים הראשונים כנלפענ"ד: ומה שהקשה בהא דאמרו בנדרים דף י"ז חד קרא למפטרי' מקרבן וחד למפטרי' מן לאו דשבועה וע"ז הקשה לפמ"ש הריב"א דאף דעשה אינו דוחה לאו ועשה מ"מ אינו חייב מלקות דהא העשה דוחה ל"ת רק שאינו יכול לדחות העשה ועכ"פ מלקות ליכא א"כ למה צריך קרא למפטרי' מלאו הא בלא"ה לא ילקה דהא העשה דוחה הלאו הנה אם נימא דעשה דפשיעה אינו דוחה וכן בשביל דאיתא בשאלה א"כ ל"ק כלום ועיין שעה"מ הלכות נדרים שהאריך בזה ליישב קושית החינוך ועיין בחבורי יד שאול סי' רט"ו אמנם בלא"ה ל"ק דהכוונה היא למפטרי' מלאו דלא יהיה איסור כלל דאף דאינו לוקה אבל עכ"פ איסור איכא ובאמת כשנשבע לבטל המצוה אינו חל כלל דאין בכח שבועתו לחול כלל על מצות ד' ושאני נדרים דחל על החפץ וכמ"ש באורך ביד שאול סי' רט"ו שם א"כ לק"מ: ומה שהקשה בדף ט"ו דאמר הלכה אין לא הלכה לא ומה קושיא הא התוס' ישנים הקשו היאך מצי לחול עליו והא משועבד לה ותירצו דכיון דאפשר לה שלא תלך ותוכל להנות שוב לא מקרי משועבד לה וא"כ כל שנאמר שגם בלא הלכה אסורה שוב לא מצי לחול דהא משועבד לה.