שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן נ׳

נשאלתי באחד שעשה עם חבירו ת"כ שכאשר יסרסר לאדון אחד אותו חפץ במכירה וכדומה יהיה לו חלק בסרסרות כך וכך אף אם לא יגמור רק לאחר זמן רב ואח"כ גמר חבירו הדבר ולקח סרסרות ולא רצה ליתן לזה כלום ובאו לדין וטען הלה ששקר הוא שלא תקע לו כפו ופסקו הב"ד לומר לו בהן צדק וזה הולך ובוכה ובאו לשאול אותי אם יפה דן אותו הדינין. והנה אמרתי ב"ד בתר ב"ד לא דייקי. וכשאני לעצמי אמרתי הנה לכאורה יפה דן והדבר מפורש בש"ע חו"מ סי' פ"ז סל"ד בהג"ה דאם אמר שנתן לו כפו לתת לו מתנה והלה כופר פטור מן השבועה. אך אחר העיון לפענ"ד נראה דיש לעיין בזה דהנה הסמ"ע והש"ך שם ס"ק פ"א נחלקו בהטעם וכפי הנראה מהש"ך הוא הטעם דאין שבועה על שבועה דהא אינו חייב לתת לו דמים רק שנתן לו ת"כ והוה כשבועה וא"כ לא שייך שבועה על שבועה. ולפ"ז היה מקום לחלק דזה דוקא דאם הת"כ היה רק לחיזוק שלא יחזור בו אבל אם הת"כ היה לקיים הדבר כדרך שנהגו התגרים בת"כ לחזוק הענין והוה כקנין סטימתא וכמבואר סי' ר"א וא"כ כיון שגם הסרסורים כן מנהגם לתקוע כפם בכל ענין שירצו להשתתף וזה להם במקום קנין ובכה"ג מועיל כמבואר ר"ס קע"ו דכל מה שנותנים זה לזה מחוייבים אף באמירה וא"כ אין הת"כ רק לתוספת חיזוק א"כ אף אם נימא דהת"כ הוא במקום שבועה מכל מקום הדבר בעצמותו נקנה אף בריבור ולמה לא ישבע ע"ז ואף אם נימא דהת"כ אינו כמו קנין להתחייב מכל מקום לפי דברי זה שהבטיחו נקנה לו בדיבור בעלמא רק שזה הוסיף לתת לו ת"כ ובזה משמע מדברי הש"ך בעצמו דבכה"ג היה מועיל וצריך לשבע היסת ובאמת דברי המהר"ם ד"פ שהביא הש"ך אין ענינו לכאן דהוא מיירי שזה טוען שקיים המקח וזה יש לו ע"א שעל תנאי כך היה הת"כ וזה טוען שכבר קיים ושפיר אמר דמה ישבע הא זה טוען שכבר קיים וא"ל דע"ז יצטרך לשבע דדלמא לא קיים דזה אינו דהא כבר נשבע שחייב לקיים וא"כ על מה ישבע.