שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן א׳ (ב׳)

והנה ביום ד' שמות תרכ"ז הגיע לידי ספר עטרת חכמים מהגאון מו"ה ברוך פרענקיל ז"ל אבד"ק לייפניק והוא שו"ת על ד' חלקי הש"ע ובחלק חו"מ סי' י"א הביא קושיא בשם הגאון מו"ה ירמי' אבד"ק מאטיס דארף ז"ל שהקשה בהא דאמרו בשבועות דף ל"ב ש"מ משביע עידי קרקע חייב ומשני דלמא דתפסה מטלטלי וכתבו התוס' דקאי גם על עד סוטה והרמב"ם פ"ג מסוטה כתב דע"א בטומאה לאחר ששתתה הרי זו יושבת תחת בעלה וכתב המלמ"ל דל"מ עד טומאה רק שלא תשתה אבל כל ששתתה מותרת לשבת תחת בעלה והרי בשאר הנשים שלא שותתן נחלקו ב"ש וב"ה אי שטר כתובה מקרי מוחזק וא"כ כל שתפסה ממנ"פ לא לתחייב ע"א דאם לא תפסה הו"ל עדי קרקע ואם תפסה שוב ל"מ עד טומאה להוציא ממנה והיא קושיא גדולה. ולפענ"ד נראה די"ל דמשביע עד סוטה היינו לאחר ששתתה ואם הי' העד בא והיא תפסה אז היתה מוכרחת להחזיר לו המעות דממנ"פ אם לא היתה מודית שנטמאה א"כ שוב אין לה מקום לתפוס המעות דהא לא ניתן כתובה לגבות מחיים וא"כ אם לא נטמאה והעד אין נאמן עליו וא"כ הרי היא יושבת תחתיו וכמ"ש הרמב"ם וא"כ מה לה שתתפוס מעותיו ואם תודה שנטמאת שוב בודאי העד נאמן ושוב אין מגיע לה כתובה ובשלמא כל שלא שתתה שוב אסורה לבעלה דא"י לשתות שוב שפיר לא הפסיד העד אותו דכל שתפסה א"נ העד וכל שאסורה עליו שוב אינו נאמן העד אבל לאחר ששתתה שוב ממנ"פ היה מועיל העד דאם תודה מחוייבת להחזיר ואם לא תודה שוב מחוייבת להחזיר להבעל המעות שלקחה ממנו דבחיים אין מחוייב בכתובתה ול"מ לתפוס שלא ברצונו.