שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (ב׳)

נתתי לבי לבאר המחלוקת שבין רש"י ותוס' בקידושין דף י"ט א' ביאת בן תשע ביבם קטן אי הוה מן התור' ומה טעם יש בו. והנה בתחלה אמרתי לעיין על מה שחידש ר"י ברזילי דקטן שחידש לו אביו אשה הוה קידושין מן התורה כמ"ש המלמ"ל פ"ו מגירושין וכמה קולמסים נשתברו בזה. והנה כבר כתבתי בזה תשובה ארוכ' וכעת חדשות אני מגיד דהנה לכאורה קשה לי מה מועיל מה שהאב מזכה לו וזכין לאדם שלא בפניו והא כי יקח איש אשה כתיב ובעינן שיקח איש האשה ויהיו הליקוחין מצד האיש וכאן המקדש הוא הקטן וא"כ עיקר הליקוחין מצד האשה וזה בודאי לא מועיל ומה מועיל הזכות שמזכה לו הא אנן בעינן שיקח איש והקיחה יבא מצד האיש ובזה ל"ש זכיה אמנם האיר ד' עיני ומצאתי דבר נפלא במכילתא פרשת משפטים על פסוק ואם אחרת יקח לו ואמרו ע"ז מכאן שחייב אדם להשיא בנו הקטן וכן הוא אומר והודעתם לבניך ולבני בניך מהיכן יזכה אדם לבני בנים אם לא ישא בנו קטן ועיין במפרש שם שהעיר דלא מצינו אישות לקטן ואף יעוד לא שייך בקטן אמנם נראה דבאמת הר"י ברזילי יצא לו מכאן דגם קיחת האב מקרי קיחה וקרינן בי' כי יקח איש אשה. איברא דזה שייך בכסף ושטר דקיחת האב מקרי קיחה ונתינה אבל ביאת הקטן מה מועיל והא הוה ביאת זכות דקטן הוא. אך נראה דבאמת כבר אמרו בסנהדרין דף ס"ט דדורות הראשונים היו מולידין בני שמנה ותשע וא"כ שוב לא הוה ביאת זנות ושפיר יכול להשיא בנו קטן ויוליד בנים דאף דאנן קי"ל דאין קטן מוליד היינו בדורות שלנו אבל דורות הראשונים היו מולידין ושוב הוה הקיחה מצד הבן בעצמו שהרי יכול להוליד והאשה אינה רק קרקע עולם ולכך חייב להשיא בנו קטן וז"ש והודעתם לבניך ולבני בניך שיזכה לבני בנים שאם לא היו יכול להוליד אז הי' כביאת זנות שמטיל זרע על עצים ואבנים כיון שאינו מוליד ולפ"ז בדורות שלנו שאין הקטן מוליד א"כ ביאה ל"מ ואין אישות לקטן אבל קידושי אביו מועיל ומקרי קיחה ומכאן יצא לו להר"י ברזילי שיטתו דיש קידושין באב שמקדש לבנו הקטן אשה ואנן ס"ל כיון דהשתא אין הקטן מוליד שוב אין יכול האב לקדש אשה לבנו הקטן דכל שא"י להשיא אותו בקטנותו שוב אין זכות לו לקדש. ולפ"ז סמוך לפרקו דמצוה להשיא סמוך לפרקו כדאמרו בסנהדרין דף ע"ו שוב אפשר דהוה קידושי תורה. ולפ"ז אני אומר דזה טעמו של רש"י דביבם קטן דא"צ להיות הקיחה מצד היבם דכבר אגידה ביה מצד האח שוב הוה ביאת בן תשע ביאה כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט דכ"ע מודו דבן תשע ביאתו ביאה וז"ב בכוונת רש"י שוב זכיתי ומצאתי בירושלמי פ' האשה רבה ה"ז ובפ"ק דקידושין ה"ב שביאר בהדיא דהא דביאת בן תשע פוסל ביבמתו הוא בשביל דבן תשע היו מולידין בדורות הראשונים ושמחתי מאד שזכיתי למצוא דעת קדושים ונתברר בזה שיטת הר"י ברזילי ושיטת רש"י הנ"ל ודו"ק היטב. ואם חומה היא נראה לפענ"ד ליישב בזה כל הקושיות שהקשו על הר"י ברזילי דמה שהקשו בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' מ"א ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ב וסי' ס"ג דא"כ מצינו אישות לקטן. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הא דממעט אשת קטן סתם ממעט ויוכל להיות אף בפחות מבן תשע ונמצא לפי דורות הראשונים הא דממעט מאשת קטן הוא דוקא בפחות משמנה דאל"כ באמת יכול האב להשיא לו אשה וגם כל דבעי יעוד לבנו קטן הוא לדורות הראשונים בפחות מבן תשע וא"כ בכה"ג לא מצינו אישות לקטן ולדידן באמת א"י להשיא לפחות מבן י"ג אבל לקדש יכול באמת וכמ"ש ורק הא דממעט אשת קטן ע"כ בכה"ג דא"י האב לקדש דהכתוב דיבר סתם בכל הדורות והרי בדורות הראשונים לא נתמעט מאשת איש קטן כשהוא יותר מבן תשע דהא אדרבא חיוב על האב להשיא ואישות קרינא בי' דהא התורה חייבה בכל פרטי חיובי אישות דכתיב אם אחרת יקח לו איברא דלפ"ז צריך להבין דלפי מה שכתבתי בסברת רש"י דלכך בביאת יבם מועיל אף בקטן משום דכבר אגידא בי' ול"צ לקיחה שיהיה מצד המקדש דכבר אגידא בי' ולפ"ז יש לי מקום עיון אם נימא דמעות הראשונות לקידושין נתנו וא"כ לבסוף כשמיעדה לבנו אין מועיל דיש לומר דדוקא לו יכול ליעדה במעות הראשונות דהוה כמקדש לאחר שלשים אבל כאן הרי יעדה לאחר. ואולי יש לומר דבתחלה מיעדה כדין יעוד או לו או לבנו ואח"כ נתברר הקידושין ואם נימא דל"מ בכה"ג דאין ברירה עכ"פ יש לומר דאם מתחלה יעדה שתהיה לבנו ודאי מועיל. ולפ"ז יש לומר דבכה"ג מועיל אף בבן קטן כיון דכבר אגידא ביה וא"כ אח"כ כשנגמרו הקידושין יוכל האב ליעדה לו דהא כבר אגידא ביה במקצת ועכ"פ ניתן לשם קידושין וגם יש להסתפק דכל שקדשה אף שלא בירר למי מקדשה אם לו או לבנו בכה"ג יש לומר דלא שייך ברירה וגם מ"ש דכיון דאין צריך דעתה א"כ היא כבר נתקדשה ותולה בדעת עצמו אם הוא או בנו לא שייך ברירה ועיין גיטין דף כ"ה דבכה"ג אדרבא גרע טפי ובודאי ל"מ וצ"ע בזה. עכ"פ יש ליישב בזה מה דפריך הש"ס מה הוה עלה והקשו שם בנוב"י דהא כבר נפשט דא"כ מצינו אישות לקטן. ולפמ"ש יש לומר דלמ"ד יש ברירה ומעות הראשונות לקידושין נתנו שוב מצינו לומר דבכה"ג מועיל הקידושין ואיצטריך קרא למעט ממיתה וכמ"ש רש"י לענין יבם. ובזה מיושב מה שהקשו דא"כ למה תקנו נשואין לחרש יקדשנו אחר וגם דקטן יכול להיות בר הויה ע"י אחר דמ"ל אחר ומ"ל אב ולפמ"ש שנא ושנא דדוקא אב יכול לקדש דהתורה חייבו להשיא בנו קטן לא אחר וגם מה שרצו שם בנוב"י השואלים שם לחלק בין סמוך לפרק דיכול לקדש והוא דחה דאין חילוק ולפמ"ש דבר גדול דברו וגם מ"ש שם דדוקא אם האב מקדש לו אבל לא מועיל שיעמוד האב אצלו לפמ"ש דמי לקטנה דהא האב יכול לעמוד אצלו דהתורה נתנה לו רשות וכמ"ש. ובזה יש ליישב הא דאמרו בכתובות דף ע"ז גבי טעות אשה אחת ואם בעלו קנו ופירש"י דגם בקטן אם בעל קנה לאחר שקידש בכסף וכתב רש"י במהד"ק שהובא בשיטה מקובצת שם דביאת בן תשע מועיל אף בקטן ותמהו כלם דלמה עדיף ביאה מכסף ושטר ועיין באבני מלואים סי' מ"ג.