שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן מ״ט (י״א)

ומ"ש בשם רבו הרב הגאון המנוח מוה' וואלף אבד"ק פשווערסק זצ"ל מהא דשוחטין וזורקין על טמא שרץ אף דבעי שליחות וע"כ מתורת זכייה אף דל"מ עביד. והנה גם אנכי בתשובה הקשיתי כן דאיך כל טמא מביא קרבן הא כ"מ דל"מ עביד לא מצי משוי שליח והבאתי מזה ראיה למ"ש המהרי"ט דהעושה שליח בפירוש מועיל וא"כ טמא עושה שליח בפירוש. אבל העיקר נראה לפענ"ד דכל דגוף השליחות יכול לעשות עד"מ השחיטה יכול לעשות רק דאריא דאיסורא רביע עלה ובכה"ג לא שייך כל מלתא דל"מ עביד וכמ"ש המח"א הלכות שלוחין סי' ט' ע"ש ושאר עבידות אף דהתורה פסלה בזרים שוב הוה שלוחא דרחמנא רק שחיטה הוה שלוחא דידן וכמ"ש הנוב"י סי' ע"ו ע"ז במהד"ק חלק אהע"ז ובאמת אם נימא דגם בשחיטה הוה שליחא דרחמנא ל"ק כלל: והנה מ"ש למעל' עפ"י דברי המאירי הנה בתשובה לק' פרימישלאן אודות השו"ב כתבתי דלפסול האדם הוה כד"נ ואסור לקבל עדות שלא בפני בע"ד וגם לפמ"ש הרדב"ז והנוב"י סי' ע"ב מהד"ק חלק אהע"ז כל דפתיך ביה ממונא ל"מ אמנם זה שם דאפשר לקבל בפניו אבל כאן דקטן תמיד כשלא בפניו דמי פשיטא דכ"ע מודו דמקבלין העדות בפניו דאל"כ ימשך האיסור כמה שנים ומי יודע מה יולד יום וגם האיסור הוא זכות שיש לאפרושי מאיסורא ובכל רגע שמאחר הוא איסור ובכה"ג אין ממתינין עד שיגדיל והרי בדיעבד כל שהיו העדים חולים או אונסים מקבלין שלא בפני בע"ד מכ"ש בזה דאנוס במצות התורה.